פמיניזם תרבותי

פמיניזם תרבותי הוא גישה הטוענת שיש "טבע נשי" או "מהות נשית".
הגישה מדגישה הבדלים בין גברים לנשים, לעתים בהתבסס על הבדלים ביולוגיים ברבייה.
על פי הגישה, הבדלים אלה יוצרים תכונות מובחנות אצל נשים, ומה שמשותף לנשים מהווה בסיס לאחווה נשית, אחדות וסולידריות.
פמיניסטיות תרבותיות מעודדות יצירת תרבות נשים שיתופית. הן טוענות שהכרת ההבדלים אינה תירוץ לאפליה, אלא יסוד לעיצוב חינוך וחוק.
הן גם מזהירות כי פתיחת מוסדות החברה בפני נשים לא מספיקה, אם המבנים החברתיים עצמם נשארים מפלים.
הפמיניזם התרבותי אינו תנועה מאורגנת. מדובר בזרם מחשבה ותאוריות. יחד עם זאת, רבות מהמצטרפות פועלות בפועל בארגונים ובמסגרות ציבוריות.
הגישה צמחה מתוך הפמיניזם הרדיקלי של שנות ה-1970. חלק מהפמיניסטיות הרדיקליות פנו לבניית מרכז נשים בתרבות, ופיתחו קישורים לפמיניזם לסבי (אשר שם דגש על קשרים בין נשים).
המונח הופיע כבר ב-1975, כשברוק ויליאמס השתמשה בו כדי להבחין ולבקר את הזרם.
מרי דיילי, בספרה מ-1979 Gyn/Ecology, ביקרה את הפמיניזם הליברלי (שדוגל בשוויון זכויות) וקראה ליצור שפה ומיתולוגיה נשית חדשה.
הפסיכולוגית קרול גיליגן הראתה במחקריה שנשים וגברים נבדלים בגישותיהם כלפי צדק ומוסר, לא כי נשים פחות מוסריות, אלא כי הן נוטות לחשיבה שונה על צדק.
בגל השלישי של הפמיניזם הופיעה ביקורת חריפה: נטען שהפמיניזם התרבותי מתעלם מהפערים בין קבוצות שונות של נשים, למשל על בסיס גזע או אזור גאוגרפי.
הביקורת טענה גם שהגישה נטועה בתרבות לבנה-מערבית, ולעתים תומכת במדיניות כלכלית שנגדית לאינטרסים של נשים לא-לבנות.
פמיניסטיות תרבותיות מדגישות כי התנהגויות שמקושרות לגברים, כמו תחרותיות ושליטה, מזיקות לחברה.
הן רואות בערכים כמו אכפתיות, שיתוף ושוויון תכונות רצויות לשיפור החברה.
יש מחלוקת בתוך הזרם האם ההבדלים בין המגדרים מולדים או נלמדים. גם מי שסבורה שהם נלמדים מצביעה על כך שהתבניות האלה מעמיקות בחברה וקשות לשינוי.
הגישה קוראת להכללת נשים במוקדי קבלת החלטות כדי שההשפעה שלהן תגבר.
באותה נשימה, הן מכירות גם בתכונות גבריות ומציעות שמיצוי תכונות כל מגדר בנפרד וביחד יבנה חברה בריאה יותר.
מהשלכות הפרקטיות נולדו מרכזי סיוע לנפגעות אלימות מינית, תוכניות לימוד על נשים וגישות מיוחדות לספרות ואמנות של נשים.

פמיניזם תרבותי אומר שלנשים יש תכונות משותפות.
התכונות קשורות לפעמים לבדלי גוף ורבייה (הרבייה = היכולת להביא ילדים).
הגישה רוצה שיצרו תרבות שבה נשים תומכות זו בזו.
הם אומרים שלהכיר בהבדלים לא אומר להפלות, אלא לשנות חינוך וחוק לטובת נשים.
זה לא ארגון מובנה, אלא רעיון שרבות שמאמינות בו גם עושות פעילות חברתית.
הרעיון צמח אחרי שנות ה-70 מתוך קבוצות פמיניסטיות רדיקליות.
מרי דיילי כתבה ספר שקרא ליצירת שפה וסיפורים נשיים.
קרול גיליגן הראתה בניסויה שנשים נוטות לחשוב אחרת על מה נכון ולא נכון.
מאוחר יותר אנשים אחרים טענו שהגישה שמה בצד הבדלים בין נשים שונות, למשל על רקע גזע ומקום מגורים.
פמיניסטיות תרבותיות אומרות שהתנהגויות כמו תחרותיות ושליטה מזיקות לחברה.
הן רוצות יותר אכפתיות, שיתוף ושוויון.
הן דורשות נשים במקומות החלטה יותר גדולים.
בפעולה, נולדו מרכזי סיוע לנשים ותוכניות ללימוד תרבות ונשים.