פנטאתלון

הפנטאתלון (במובן המילולי: «חמש תחרויות») היה מקובל במשחקים האולימפיים והפאן-הלניים ביוון העתיקה. חמשת המקצים היו: סטאדיון (מרוץ רגלי קצר, כ־180 מטר), היאבקות, קפיצה לרוחק, הטלת כידון וזריקת דיסקוס. הפנטאתלטים נחשבו לאתלטים המיומנים ביותר, ואימונם שירת גם מטרות צבאיות.

בתקופה הקלאסית התחרו האתלטים בעירום. מנצח בסטאדיון נחשב לעתים לאלוף המשחקים כולו. אם אותו ספורטאי ניצח גם בקפיצה, בדיסקוס ובכידון, לא תמיד ערכו המשך של תחרויות מסוימות, אך הן התקיימו לעיתים בנפרד.

חלק מהמקצים היו שונים מהגרסאות המודרניות. היאבקות וזריקת הדיסקוס דמו לכללים של היום, אך:
- המטילים השתמשו ברצועת עור שנקראה "אמנטום" כדי להגדיל את טווח הזריקה בכידון.
- ה"סטאדיון" היה מרוץ ספרינט של כ־180 מטר ולא 100 מטר כמו היום.
- הקפיצה לרוחק כללה שימוש במשקולות קטנות בשם הלטרס, וכנראה כללה סדרת קפיצות, בדומה לקפיצה המשולשת של ימינו.
- למתחרים בכידון ובדיסקוס היו חמש זריקות וכל רישום היה של התוצאה הטובה ביותר.

בין טוקיו 1964 למוסקבה 1980 התקיימה בגרסה המודרנית תחרות פנטאתלון לנשים. המקצים כללו ריצת 80 מטר משוכות, הדיפת כדור ברזל, קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק וריצת 200 מטר. תחרות זו הוחלפה לאחר מכן בהפטאתלון (שש ושבע תחרויות).

במשחקים האולימפיים המודרניים נערכו שלוש תחרויות אתלטיות בקרב חמש לגברים: סטוקהולם 1912, אנטוורפן 1920 ופריז 1924. המקצים היו ריצת 200 מטר, קפיצה לרוחק, הטלת כידון, זריקת דיסקוס וריצת 1500 מטר.

בפורמט באולם יש גרסה לנשים שדומה לקרב שבע, אך מותאמת לאולם. המקצים הם: ריצת 60 מטר משוכות, קפיצה לגובה, הדיפת כדור ברזל, קפיצה לרוחק וריצת 800 מטר. תחרות כזו התקיימה גם לגברים עד שנת 2000.

הפנטאתלון המודרני שונה לחלוטין מהעתיק. הוא כולל חמש דיסציפלינות: סיף (דקר), ירי באקדח מ־10 מטרים, שחייה 200 מטר בסגנון חופשי, קפיצות ראווה באולם רכיבה (שילוח הסוס עם קפיצות), וריצת שדה של כ־3,200 מטר. מאולימפיאדת סידני 2000 נוספה תחרות גם לנשים.

ספורטאית ישראלית, שרון טל, התאמנה וייצגה את ישראל בתחרויות גביע העולם בקרב חמש, למשל בתחרויות בסופיה ב־אפריל 2021.

הפנטאתלון משמעותו חמש תחרויות. ביוון העתיקה הוא כלל חמישה מקצים: ריצת סטאדיון (כ־180 מטר), היאבקות, קפיצה לרוחק, הטלת כידון וזריקת דיסקוס. אתלטים שפעלו בפנטאתלון ידעו הרבה תחומים.

המתחרים היו מתאמנים גם למלחמה. בזמנים העתיקים הם התחרו בעירום. המנצח בריצת הסטאדיון נחשב לעתים כאיש החשוב של המשחקים.

בחלק מהמקצים השתמשו בכלים מיוחדים: המטילים חיברו רצועה לעטיפת הכידון שנקראה אמנטום, כדי לזרוק רחוק יותר. בקפיצה לרוחק השתמשו במשקולות קטנות בשם הלטרס כדי לשפר את הקפיצה. הקפיצה כללה כמה קפיצות ברצף, לא קפיצה אחת כמו היום.

במאה ה־20 הייתה תחרות פנטאתלון לנשים בין 1964 ל־1980. כללה ריצת משוכות, הדיפת כדור ברזל, קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק וריצת 200 מטר. אחרי תקופה זו החליפו אותה בתחרות עם יותר מקצועות.

הפנטאתלון המודרני שונה: יש בו חמש פעילויות מודרניות. הן: סיף (התקפה בדקר), ירי באקדח מ־10 מטרים, שחייה 200 מטר, קפיצות ראווה על סוס (קפיצות ראווה), וריצת שדה של כ־3,200 מטר. מאז שנת 2000 גם נשים משתתפות.

ספורטאית ישראלית בשם שרון טל ייצגה את ישראל בתחרויות קרב חמש, למשל בגביע העולם בסופיה ב־2021.