פנטיום

פנטיום (Pentium) הוא שם מסחרי למעבדי הדור החמישי ממשפחת ה‑x86 (משפחת מעבדים נפוצה במחשבים אישיים). המעבד הושק ב־22 במרץ 1993.

אינטל ייצרה מיקרו‑מעבדים מאז 1971. בשנת 1981 ייצרה את יחידת העיבוד הראשונה למחשב האישי של IBM, עם הקוד 8088, שהתפתח מה‑8086. בהמשך יצאו מעבדים כמו 80186 ו‑80286, שהשתמשו במערכת של שנות ה‑80 במחשבים של IBM.

לאינטל היו שיתופי פעולה ותחרויות עם חברות כמו AMD. בעקבות הופעת מעבדים תואמי‑386 אצל מתחרים ניסתה אינטל למנוע שימוש במספרים מסחריים, אך בתי המשפט קבעו שמספר אינו סימן מסחרי. לשם ברוח שיווקית בחרו אנשי אינטל בשם החדש פנטיום, מהמילה היוונית לחמש (penta) בתוספת הסיומת "יום".

כשהגיעו שלבים מתקדמים יותר, קרו שינויים בשמות: למשל הפנטיום פרו לייצוג הדור הבא. גרסאות זולות יותר שווקו תחת השם סלרון, ופסי מוצר נפרדים פותחו לשרתים (Itanium, מעבדים של 64‑ביט). גם AMD שמרה על רצף השמות עם שמות כמו Athlon ו‑Opteron.

פנטיום עובד בארכיטקטורת 32 סיביות, IA‑32 (אופן עבודה שמגדיר איך המעבד מעבד מידע). המיקרו‑ארכיטקטורה של חלק מדגמי פנטיום נקראה NetBurst, ואיפשרה מהירויות שעון עד כ‑4 GHz (גיגה‑הרץ, מדד למהירות הפעולה של המעבד).

המעבדים תמכו בריבוי ליבות/נימים, כלומר יכולת להריץ כמה משימות במקביל בתוך המעבד.

דגמי פנטיום הקלאסיים פעלו בארכיטקטורת IA‑32 ובטכנולוגיות NetBurst ברמות ביצועים שונות.

פנטיום D היא סדרת מעבדים כפולי‑ליבה מהדור השביעי של אינטל. הסדרה יצאה ברבע השני של 2005, וטווח התדרים שלה נע בין כ‑2667 ל‑3733 MHz. סדרה זו הציעה שתי ליבות פיזיות על גבי אותו שבב.

חלק מטכנולוגיות כמו Hyper‑Threading (HT), ששימשו בדגמים קודמים, חזרו לשימוש בעיצובים מתקדמים יותר כגון Core i7.

סדרת ה‑Dual‑Core מבוססת על ארכיטקטורת Core ונועדה לשוק הנמוך. היא כוללת שתי ליבות פיזיות, אך מהירות שעון וזיכרון מטמון (cache) נמוכים יותר מ‑Core 2.
דגמי E2000 כוללים כ‑1 MB של זיכרון מטמון ונבנו בייצור של 65 nm. דגמי E5000 ו‑E6000 כוללים כ‑2 MB של מטמון ונבנו ב‑45 nm. מהירויות השעון נעות בקירוב מ‑1.6 GHz ועד כ‑2.93 GHz בדגמים הבכירים.

למעבדי פנטיום היו תושבות (Sockets) מסוגים שונים, בהתאם לדור ולדגם.

פנטיום הוא שם לסדרת מעבדים. מעבד (היחידה שעושה חישובים במחשב) הושק ב־22 במרץ 1993.

אינטל ייצרה מעבדים מאז 1971. ב־1981 יצרה את המעבד 8088 למחשב של IBM. ה‑8088 נוצר מהמעבד 8086.

לאחר מכן היו מעבדים נוספים כמו 80186 ו‑80286. אינטל שיתפה פעולה עם AMD לזמן קצר. כשהחלו מתחרות למכור מעבדים תואמים, בתי המשפט קבעו שמספרים אינם שמות מסחריים.

אינטל בחרה בשם חדש, פנטיום. השם בא מהמילה היוונית לחמש (penta) בתוספת "יום". היו גם שמות אחרים לדגמים, למשל פנטיום פרו. גרסאות זולות שווקו כ‑סלרון. יש גם מעבדים מיוחדים לשרתים שנקראו Itanium (לשרתים, מחשבים חזקים שמריצים אתרי אינטרנט ושירותים גדולים).

פנטיום המקורי עבד בארכיטקטורת 32 סיביות. סיבית (ביט) היא יחידת מידע קטנה.
המיקרו‑ארכיטקטורה NetBurst אפשרה מהירות גבוהה עד כ־4 גיגה‑הרץ. גיגה‑הרץ (GHz) הוא מדד למהירות הפעולה של המעבד.

פנטיום D הוא מעבד עם שתי ליבות. ליבה (יחידת עיבוד בתוך המעבד) יכולה להריץ חלק מהעבודה.
הסדרה יצאה ב־2005. מהירויותיה נעו בערך בין 2667 ל־3733 MHz.

דגמי Dual‑Core מבוססים על ארכיטקטורת Core. הם נועדו לשוק פשוט יותר, עם שתי ליבות פיזיות.
דגמי E2000 יש להם כ‑1 MB מטמון. מטמון (זיכרון מהיר שמשפר ביצועים) עוזר למעבד לעבוד מהר יותר. דגמי E5000 ו‑E6000 כוללים כ‑2 MB מטמון.

למעבדים היו תושבות (Sockets) שונות, לפי הדור והדגם.