פנינה

פנינה (מרגלית) היא אבן חן הנוצרת לעתים ברכיכות וצדפות, ולעתים בחילזונות. בניגוד לרוב אבני החן, מקור הפנינה ביולוגי ולא מינרלי.

הפנינה נוצרת כשגירוי חודר לצדפה. הרכיכה מפרישה סביב הגוף הזר שכבות של סידן פחמתי וצמח חלבוני. הסידן הפחמתי מגיע בצורות שנקראות קלציט וארגוניט, כלומר אותם חומרים בכמה צורות שונות. החלבון הקשיח נקרא conchiolin, והוא מדבק בין השכבות. השכבות הללו נערמות במשך שנים ויוצרות כדור מבריק.
בגלל הרכב הפנינה, היא נמסה בחומצה. חומרים ביתיים כמו חומץ או אפילו מיץ הדרים יכולים להמיס אותה.
החומר שמצפה את פנים השריון של הצדפה מכונה דר או nacre, ולעיתים קוראים לו "אֵם־הפנינה". תאים בגלימה (הרקמה הפנימית) מפרישים את הדר. כאשר חודר גוף זר, התאים מצפים אותו כדי להגן על הצדפה. בניגוד לאמונה הרווחת, נדירות המקרים שבהם גרגיר חול הוא הסיבה; לעיתים הגירוי הוא טפיל או פגיעה ברקמה.

פנינים נמצאו בתכשיטים ובקברים עוד לפני הספירה. בימי הביניים חיפשו מלכים פנינים לשבץ בכבודתם. לפי הסיפור המפורסם על קלאופטרה ואנטוניוס, קלאופטרה המיסה פנינה במשקה כדי להוכיח עושר.

פניני ים נקראות גם פניני מים מלוחים. הן יקרות יותר ופחות קל לגדלן מלאכותית. פניני ים בדרך כלל גדולות יותר, ממוצע של כ-12 מ"מ לעומת כ-9 מ"מ בפניני מים מתוקים. בתעשיית התכשיטים משתמשים לפעמים בגודל 15, 20 מ"מ.
פניני מים מתוקים מגיעות בצבעים רבים. פניני ים נפוצות בצבעים לבן, אפור וכסוף. יש זנים מיוחדים כמו "פניני הים הדרומי" בצבע זהוב ושחור, ו"פניני טהיטי" שבדרך כלל כהות מאוד.
התרבות מלאכותית של פניני מים התחזקה אחרי שנות ה-70, ובשל כך איכותן ורמות הברק השתפרו. מצד שני, גידול פניני ים מסובך ומניב פחות, ולכן עלותן יכולה להיות גבוהה עד כמה מאות פעמים מזו של פניני מים מתוקים.
הפנינה המפורסמת HOPE PEARL שוקלת כ-90 גרם, אורכה כ-5.5 ס"מ והיא מוצגת במוזיאון הבריטי.

פניני מים מלוחים קיימות באזורים רבים: דרום יפן, סרי לנקה, חופי דרום הודו, אינדונזיה והפיליפינים. יש גם אזורים באוקיינוס השקט ובחופים אמריקאיים בהם יש פנינים.

איסוף פנינים טבעיות דורש צלילה ולעתים קרובות מתגלה פנינה רק באחוז קטן מהצדפות. לכן מגדלים פנינים בכוונה: מכניסים בגוף הצדפה חלק זעיר שיוצר גירוי מבוקר. משתמשים גם בחתיכה פנימית של קרום הצדפה כדי לגרום לפחות דחייה. לאחר החדרת הגרעין שומרים את הצדפה ברשת או במקור מבוקר למשך שנתיים, שלוש. אחוז ההצלחה בגידול כזה יכול להגיע לכ-50%. מפרץ אגו ביפן היה בין האזוריים הראשונים שבהם התחילו תרבות זו.

בעמים קדמונים ייחסו לפנינה כוחות של פוריות ומלכות. בארצות רבות הפנינה היא אבן הלידה לחודש יוני.

ערך הפנינה נקבע לפי גודל, צורה, בהירות וצבע. בזמן שמחברים מחרוזת פנינים, נוהגים לקשור בין כל פנינה לפנייתה. הקשרים מונעים איבוד של כל הפנינים אם יחלוף החוט.

האזכור העברי הראשון לפנינה מופיע במשלי. במסורת חז"ל מוזכר שימוש בפנינים ובאמונתם כרפואה על ידי המסתן במשקה.

במשל של ישו הפנינה משמשת כמטאפורה למלכות השמיים. ספר בשם "הפנינה היקרה" הוא חלק מכתבי קודש של כנסייה מסוימת.

פנינה או מרגלית היא אבן יפה שצומחת בתוך צדפה או חילזון. היא לא מינרל רגיל, אלא נוצרה על ידי בעלי חיים.

אם משהו קטן נכנס לצדפה, הגוף שלה מצפה אותו בשכבות עד שנוצר כדור מבריק. השכבות הן של חומר דמוי אבן ושל חלבון דביק. החומר שמצפה את הפנינה נקרא דר, כלומר "אם־הפנינה". כך הצדפה לא נפגעת.
פנינה נמסה בחומץ כי היא בעיקרה עשויה מסידן פחמתי. זהו חומר שנפעל על ידי חומצה.

לפנינים השתמשו כבר מזמן לתכשיטים. יש סיפור על קלאופטרה שהמיסה פנינה במשקה כדי להראות עושר.

יש פנינים מהים ופנינים מים מתוקים מהאגמים. פניני ים גדולות יותר ויקרות יותר. פניני מים מתוקים יכולות להגיע בהרבה צבעים. יש גם פנינים מיוחדות שכהות או זהובות.
הפנינה הידועה HOPE PEARL גדולה מאוד ומשקלה כ-90 גרם. היא במוזיאון הבריטי.

פנינים נמצאות ליד איים וחופים, למשל ליד יפן, הודו, אינדונזיה והפיליפינים.

כדי לקבל יותר פנינים, מגדלים צדפות ומחדירים להן גרעין קטן. לאחר שנתיים, שלוש יוצאת פנינה. בדרך זו מצליחים יותר למצוא פנינים.

פנינה משמשת לקישוט. כששורת פנינים מחוברות, קשרים בין כל שתי פנינות שומרים על המחרוזת אם החוט נקרע.

אנשים העתיקים חשבו שלפנינות יש כוחות של מלוכה ופוריות. במדינות רבות הפנינה היא אבן הלידה של חודש יוני.

הפנינה מוזכרת גם בספרות דתית. למשל בסיפורים נוצריים היא משמשת כמטאפורה לדברים חשובים.