פס התעבות הוא שובל שמשאיר מטוס סילון בעת טיסתו בגובה רב.
השובל הוא ענן של גבישי קרח. צורתו ומשך קיומו תלויים בטמפרטורה ובלחות היחסית (כמות אדי המים באוויר) בגובה הטיסה.
הדלק במטוסי סילון הוא פחמימן (מולקולות עם פחמן ומימן). בעירה של הדלק מפיקה פחמן דו־חמצני ואדי מים. הגזים החמים נפלטים כאלומת פליטה. בגבהים גבוהים, הטמפרטורה נמוכה מאוד (מתחת ל־40 מעלות צלזיוס מתחת לאפס). האלומה מתקררת וקופאת במהירות לגבישי קרח, וכך נוצר פס ההתעבות.
משך השובל משתנה. טמפרטורה ולחות היחסית משפיעות במיוחד על כמה זמן הפס נשאר. תנאים אחרים באטמוספירה גם יכולים להאריך או לקצר את משך הקיום.
פסי התעבות יכולים לחשוף מטוסים ולהקשות על טיסות חשאיות. לכן מטייסים ותכניות צבאיות מתחשבות בגובה ובתנאי האטמוספירה כדי להקטין חשיפה. הדבר חשוב במיוחד בטיסות ריגול וצלם בגובה רב, כמו במטוסי U-2 ו־SR-71.
יש טענות קונספירטיביות הקרויות "כמטרייל". המאמינים בהן טוענים שפסי התעבות משמשים להחזיר קרינת שמש מהקרקע ולהשפיע על ההתחממות הגלובלית.
תמונה:C-141 Starlifter contrail.jpg|מטוס משאיר שבלים מעל אנטארקטיקה
תמונה:Contrails.jpg|שובלי התעבות מעל אזור עם תנועת מטוסים מרובה
תמונה:Contrails over Nova Scotia.jpeg|תמונת לווין של פסי התעבות
פס התעבות הוא שובל שמותיר מטוס סילון באוויר גבוה.
השובל הוא ענן קטן עשוי גבישי קרח. הוא נוצר כשאדי מים מתקררים ומהקפיאים.
בדלק של המטוס יש פחמימנים. כשהדלק נשרף נוצרים אדי מים (אוויר עם חלקיקי מים). בגבהים קרים מאוד, האדי מים קופאים מהר לגבישי קרח. זה השובל שנראה אחר המטוס.
כמה זמן השובל נשאר תלוי בטמפרטורה ובכמות המים באוויר. לפעמים הוא נעלם מהר, ולפעמים נשאר זמן ארוך.
שובל בולט יכול להראות היכן מטוס טס. זאת בעיה בטיסות ריגול מיוחדות.
יש אנשים שאומרים שפסי התעבות משמשים למטרות נסתרות. זה נקרא "כמטרייל".
תמונה:C-141 Starlifter contrail.jpg|מטוס משאיר שבלים מעל אנטארקטיקה
תמונה:Contrails.jpg|שובלי התעבות מעל אזור עם תנועת מטוסים מרובה
תמונה:Contrails over Nova Scotia.jpeg|תמונת לווין של פסי התעבות
תגובות גולשים