הפָּסְחַא (מיוונית: Πάσχα) הוא החג הנוצרי המרכזי לחגיגת תחיית ישו, לפי האמונה הנוצרית, ביום השלישי לאחר שנצלב ונקבר בירושלים. החג נחוג בכל זרמי הנצרות, אך לא תמיד בתאריכים זהים. פסחא תמיד חל ביום ראשון ולרוב סמוך לתחילת האביב.
השבוע הקדוש הוא השבוע האחרון לפני הפסחא. הוא מסתיים ביום ראשון של הפסחא, שבו לפי האמונה ישו קם לתחייה. תקופת הצום שלפניו נקראת לנט (Lent), צום חלקי שנמשך כארבעים ימים ומסתיים ביום ראשון של הפסחא. בימי הצום נמנעים ממזונות מסוימים ונעשים תרגולים של חזרה בתשובה. שלושת הימים שלפני הפסחא נקראים לעיתים הטרידואום (Triduum, שלושה ימים בלטינית): יום חמישי הקדוש (הסעודה האחרונה), יום שישי הטוב (הצליבה) ויום שבת הקדוש.
סיפור הצליבה והתחייה מופיע באוונגליונים שבברית החדשה. לפי המסופר שם, ישו נכנס לירושלים, אכל עם תלמידיו בסעודה האחרונה, נצלב ביום שישי וקם לתחייה ביום ראשון. סביב אירועים אלה נוצרו טקסים ומנהגים שמתקיימים בשבוע הקדוש.
המילה "פסחא" נגזרת מהמילה הארמית לפסח (חג הפסח היהודי). השם עבר ליוונית וללטינית (Pascha) ומשם לשפות רומאניות כמו צרפתית וספרדית. באנגלית השם Easter מקורו במילה הגרמנית Ostern, שאולי קשורה לאלת האביב אוסטרה או לשם חודש אביבי.
בנצרות המערבית (כמו הקתולית והפרוטסטנטית) פסחא מסמן את סוף תקופת הלנט. בימי הצום נמנעים מצריכות מסוימות ויש דגש על תשובה. ביום שישי הטוב זוכרים את הצליבה; זהו יום של זיכרון ותקופות צומות קשות יותר. במדינות אירופאיות רבים נוהגים להאריך את החג לשני ימים, יום ראשון ושני של פסחא, בעוד שבארצות הברית מקובל לחגוג בעיקר את יום ראשון.
בכנסיות המזרחיות יש גם תקופת תענית גדולה לפני הפסחא. שם מתמקדים בשבוע הכפות תמרים, בשבת של לזרוס ובשבת הקדוש שלפני הפסחא. לאחר הפסחא נהוג שבוע שבו לא צמים כלל, והחג נחוג באופן דתי וטקסי דומה אך לפי לוח וחישוב שונים במקרים רבים.
מנהגי פסחא נחוצים גם בתרבות ובכלכלה: מכירת ממתקים כמו ביצי שוקולד וארנבי פסחא, תהלוכות (פרוססיות) וטקסים ציבוריים. בארצות הברית התפתחה מסורת של קישוט ביצים ומשחק "חפש את המטמון" בו הילדים אוספים ביצים מוסתרות. האגדה על ארנבת הפסחא הגיעה מגרמניה והיא קושרת את החג לחגיגות אביב קדומות. במדינות מסוימות יש תחרויות גלגול ביצים ומנהגים אחרים, כמו ההרטבה בפולין (Śmigus-Dyngus).
בנוסף יש מאכלים מיוחדים לחג: ביצי פסחא, לחמניות ומאפים מקומיים כמו קוליץ' ופטרצ'וני (בסלחים גיאוגרפיים שונים יש שמות ומאפים אחרים).
תאריך הפסחא אינו קבוע בלוח הגרגוריאני. קביעת המועד התבססה בתחילה על הלוח העברי ועל תצפיות ירחיות. כדי לאחד מועד זה הוחלט כבר בוועידות מוקדמות נוסחה לקביעת הפסחא: יום ראשון שאחרי המילואו של הירח שאחריו מגיע ה-21 במרץ (שיום השוויון). שינויי לוחות שנה הובילו לפערים בין כנסיות שונות. ב-325 בוועידת ניקיאה קיבל הציבור הנוצרי נוסחה אחידה למועד, והמשך התיקונים בלוחות הביאו ליישום שיטות חישוב שונות בין מערב למזרח. לפעמים, אחרי חישובים שונים, הכנסיות חוגגות יחד.
פסחא הוא החג שבו מאמינים נוצרים שחוזרים לחיים אחרי המוות. לפי האמונה, ישו נצלב וקם לתחייה שלושה ימים אחרי.
המילה "פסחא" הגיעה מארמית ומשותפת לשפות רבות. באנגלית קוראים לחג Easter, ומקשר זה לאגם או לפסחא של האלים שקשור לבוא האביב.
לפני פסחא יש תקופה של צום שנקראת לנט (לנט: צום חלקי). בתקופה זו נמנעים מרעשים ומאכלים מסוימים ומחפשים להשתפר. שלושת הימים שלפני הפסחא חשובים: יום חמישי (הסעודה האחרונה), יום שישי (הצליבה) ויום שבת השקטה. ביום ראשון כולם שמחים כי ישו קם לתחייה.
בכנסיות המזרחיות יש גם תענית גדולה לפני הפסחא. יש שבוע של כפות תמרים ושבת של לזרוס. אחרי הפסחא נהנים שבוע שבו לא צמים.
במקום לחגוג דתית, אנשים עושים גם שמחות אביביות. נוהגים לקשט ולצבוע ביצים. בארצות רבות מספרים על ארנבת הפסחא (ארנבת: חיה שמופיעה בסיפור המחלקת ביצים). בארצות אחרות עושים משחקים כמו גלגול ביצים ותחרויות.
תאריך הפסחא משתנה כל שנה. הוא תמיד ביום ראשון, אחרי שהירח מלא אחרי ה-21 במרץ (יום השוויון, זמן שבו היום והלילה שווים). בגלל חישובים שונים, לפעמים הכנסיות לא חוגגות באותו יום.
תגובות גולשים