פסטיבל ביירוית מתקיים מדי קיץ בעיר ביירוית שבגרמניה. הפסטיבל מוקדש בעיקר לאופרות של ריכרד וגנר, מלחין גרמני בן המאה ה-19. וגנר יזם את הרעיון כדי להציג את יצירותיו הגדולות, ובמיוחד את מחזור האופרות "טבעת הניבלונג" ואת "פרסיפל".
הפסטיבל נוסד ב-1876 ונחשב לאחד מאירועי המוזיקה הקלאסית החשובים והמנוהגים ביותר. הביקוש לכרטיסים עצום: נכספים רבים מבקשים כרטיסים, כשההיצע קטן יחסית. המבקרים והמבצעים שנחשבו למובילים בעולם הופיעו על במתו לאורך השנים.
"טבעת הניבלונג" היא טטרלוגיה, יצירה הכוללת ארבע אופרות, שכתב וגנר גם מבחינת המוזיקה וגם מבחינת הלברית, הטקסט של האופרה. המחזור שואב השראה מאגדות גרמאניות וממיתולוגיה נורדית. העלילה סובבת סביב טבעת קסמים שנותנת שליטה, אך מביאה אסונות לבעליה. וגנר עסק ביצירה במשך שנים; הוא החל אותה כבן 30 וסיים אותה כבן 56.
ווגנר רצה ליצור מרחב שבו יעלה את יצירותיו בדיוק כפי שדמיין אותן. בתחילה חשב למקם את הפסטיבל במקומות אחרים, אך בחר בסופו של דבר בביירוית בגלל בית אופרה מתאים, זכויות ביצוע שהוא החזיק באזור והעדר תחרות תרבותית בעיר.
היאבק על המימון הוביל להקמת אגודות תומכים ולסיוע כספי של פטרוניו, ובפרט של לודוויג השני, מלך בוואריה. בבסיס ההקמה עמד הצורך לבנות תיאטרון חדש, ה"פסטשפילהאוס" (Festspielhaus), שתוכנן במיוחד לדרישות הווגנריות מבחינת אקוסטיקה וממדי התזמורת.
כבר מהפתיחה משך הפסטיבל אורחים חשובים ומלחינים ידועים. מבחינה אמנותית הוא זכה להערכה גבוהה, אף שהיתה תקופה בה הרווחיות נחלשה. במשך השנים הראשונות הופיעו על הבמה גדולי המנצחים והזמרים, וחלקם אף הופיעו ללא שכר מתוך מסירות לאמנות.
במשחק ההפקה של וגנר נשמרו מסורות בימוי ותפאורות עשירות, שכללו לעתים בעלי חיים אמתיים ותלבושות גדולות. עד שנות ה-20 של המאה ה-20 שמרו על גישה שמרנית וקפדנית לפרשנות ולביצוע.
במאה ה-20 היו קשרים עצימים בין חלק מבעלי התפקיד בפסטיבל לבין המפלגה הנאצית. ויניפרד, כלתו של וגנר, הייתה קרובה לחוסה הפוליטי אדולף היטלר, והקשרים הללו השפיעו על עצמאות ופעילות הפסטיבל בתקופה זו. תחת השלטון הנאצי נעשו שינויים בבימוי ובתפאורה, וחלקם עוררו התנגדות.
במהלך מלחמת העולם השנייה היה הפסטיבל תחת שליטה נאצית. לאחר המלחמה הפסטיבל חובר מחדש לחיים הרגילים. ויניפרד הושמה תחת פיקוח, והנהלת הפסטיבל עברה לבניה וולפגנג וילנד.
בקהילה הישראלית התקבלה מוזיקת וגנר בתחילה בהערכה, בעיקר על ידי עולי גרמניה. לאחר שהקשר בין יצירות וגנר לבין רעיונות המפלגה הנאצית התברר, נוצרה בישראל התנגדות חזקה להופעת יצירותיו. תזמורות וסולנים רבים בישראל נמנעו במשך שנים מנגינה והצגה של יצירות וגנר, והופעות שתוכננו נמנעו או בוטלו בשל לחצים ציבוריים.
בשנת 1951 נפתח הפסטיבל מחדש. מאז ניהלו את הפסטיבל בני המשפחה, בראשם וילנד ווולפגנג. וילנד הוביל גישה מודרנית ומהפכנית בתפאורה ובבימוי. במקום תפאורות נרטיביות וראליסטיות, שימשו הפקות מינימליסטיות ופוסט-מודרניות.
החדשנות עוררה מחלוקת רחבה. חלק מהקהל ביקר את השינויים וחלק העריך אותם כתחייה אמנותית. במקביל הוחלט ב-1973 להעביר את ניהול הרכוש לפיקוח ציבורי באמצעות מוסד חדש שכלל בני משפחה ונציגי המדינה.
וולפגנג המשיך לתקופת זמן ארוכה בתפקיד. לבסוף מונו בנותיו אווה וקתרינה לתפקיד ניהול הפסטיבל. המנצח כריסטיאן תילמן שימש כיועץ מוזיקלי.
במאות השנים האחרונות הפסטיבל הפך למרכז ניסויים בימיים. הבמאים המודרניים הציעו פרשנויות שונות ליצירות הקלאסיות. כמה מההפקות, כגון זו של פטריס שרו במחזור המאה ופרויקטים של במאים מודרניים ב-2006 ו-2013, עוררו תגובות קשות מצד חלק מהקהל השמרני. בביקורות ציבוריות רבות נשמעו שריקות בוז, עזיבת צופים במחאה וביקורות חריפות. יחד עם זאת, התגובות לתזמורת ולזמרים לרוב היו מכבדות ואף נלהבות.
הבקשה לכרטיסים נשארת גדולה מאוד. ההיצע מצומצם וכמעט תמיד נדרש זמן המתנה ממושך. הפסטיבל ממשיך לשלב בין מסורת לחיפוש אחרי פרשנויות חדשות ליצירות וגנר.
פסטיבל ביירוית הוא פסטיבל אופרה שמתקיים כל קיץ בעיר ביירוית שבגרמניה. הוא מוקדש בעיקר ליצירות של המלחין ריכרד וגנר.
"טבעת הניבלונג" היא סדרת ארבע אופרות. זו עלילה על טבעת קסמים שנותנת כוח, אבל גם מביאה צרות.
ההופעות מתקיימות בתיאטרון מיוחד שנבנה במיוחד למוזיקה של וגנר. התיאטרון נקרא "פסטשפילהאוס".
הפסטיבל נפתח לראשונה ב-1876. אנשים חשובים פקדו אותו מאז. המלחינים והזמרים הטובים בעולם הופיעו שם עם תזמורת גדולה.
הפסטיבל נסגר בזמן המלחמות ונפתח שוב ב-1951. מאז היו בו שינויים רבים בבימוי ובתפאורות.
הרבה אנשים רוצים כרטיסים. יש פחות מקומות מאשר מבקשים. לפעמים אנשים מחכים שנים. כשמלהקים עושים פרשנות חדשה ומפתיעה, חלק מהקהל צועק בוז ומביע את מורת רוחו. אבל רבים גם applaude לתזמורת ולזמרים.
הפסטיבל ממשיך להראות אופרות ישנות בדרכים חדשות. יש בו גם יצירות שמרגשות ומפליאות הרבה מבקרים צעירים.
תגובות גולשים