פסטיבל וודסטוק

וודסטוק התקיים בין 15, 18 באוגוסט 1969 בעיירה בית'-אל, ניו יורק. הפסטיבל הפך לאירוע חשוב של שנות השישים. רבים ראו בו סמל לתרבות האנטי-ממסדית ולתנועת היפים. האווירה והמסרים שלו השפיעו על מוזיקה ותרבות בעולם.


המארגנים רצו להקים אולפן הקלטות (מקום בו מקליטים מוזיקה) והחליטו לקדם אותו באמצעות פסטיבל. בתחילה קיוו ל־50, 100 אלף מבקרים. הם הקימו חברה בשם Woodstock Ventures ותכננו לקיים את הפסטיבל בוודסטוק. לבסוף בחרו שטח חקלאי בבעלות החוואי מקס יסגור בלב בית'-אל, כ־600 אקרים.

ההכנות נעשו במהירות. בגלל מיקום חדש וחוסר זמן, לא נבנו מתקנים רבים כמו גדרות ודוכני כרטיסים. פרסום מסיבי הביא קהל עצום וכבישים נתקעו בעומסים. אנשים רבים התקדמו ברגל קילומטרים כדי להגיע.

בסוף הגיעו יותר מ־400 אלף צופים. רובם נכנסו באופן חופשי כי לא הצליחו לגבות כרטיסים. התשתיות לא הספיקו: מעט שירותים, מעט דוכני מזון ונקודות עזרה ראשונה. משמר הלאומי הטיס מסוקים והשליך מזון ומים. למרות הקשיים, הפסטיבל עבר יחסית בשלום. במהלך האירוע היו שני מקרי מוות, אחד ממנת יתר וסוף טראגי של כלי חקלאי, ושני לידות.

העלות המשוערת למארגנים הייתה כ־2.5 מיליון דולר. ההכנסות היו מועטות, והם כיסו את ההשקעה רק לאחר שנים בזכות אלבום וסרט שפורסמו אחרי הפסטיבל.


המוזיקה הייתה מגוונת: פולק, קאנטרי, רית'ם אנד בלוז ורוק בסגנונות שונים. היום הראשון הופיעו בעיקר אמני פולק. ריצ'י הייבנס פתח את הפסטיבל. ג'ואן באאז הייתה בין הבולטות של אותו יום.

ביום השני בלטו להקות מהחוף המערבי, ביניהן קרידנס קלירווטר רבייבל, גרייטפול דד, ג'פרסון איירפליין וסנטנה. להקת ה׳מי׳ הופיעה עם קטעים מאופרת הרוק 'טומי'. במהלך הופעתם פרץ אבי הופמן לבמה, והגיטריסט פיט טאונסנד דחף אותו וניפץ את הגיטרה.

ביום השלישי הופיעו בין היתר The Band, קינג קרימזון (השם המקורי בטקסט) וג'ו קוקר. ג'ימי הנדריקס סיים את הפסטיבל עם גרסה רוק של ההמנון האמריקאי. הופעתו נערכה בבוקר היום הרביעי לעיני כ־50 אלף אנשים שנשארו.

חלק מההופעות נפגעו מרוחות סוערות, גשם ובעיות טכניות במערכת ההגברה. האמנים שזכו לתשואות גדולות כללו את סנטנה, ג'ניס ג'ופלין, סליי אנד דה פמילי סטון, קרוסבי סטילס נאש ויאנג והמי.

התכנים בשירים שיקפו עמדות חברתיות אופייניות לאירוע: התנגדות למלחמת וייטנאם, מאבק לזכויות אזרח, רעיונות של חופש מיני ושימוש חופשי בסמים. השימוש בסמים היה נפוץ מאוד. החומרים הנפוצים היו מריחואנה ו־LSD. LSD הוא סם שגורם לשינויים בתפיסה ובחושים.

במהלך ההפסקות חלק מהקהל שחו בעירום באגם סמוך. אחרים השתעשעו בבוץ שנוצר מהגשם. חלק מהמשתתפים בחרו להפגין מידה של חופש והתמרדות מול המוסכמות החברתיות.


וודסטוק לא היה הראשון בפסטיבלים המוניים, אך הוא זכה להילה מיוחדת. שלושה אלמנטים מרכזיים קידמו את פרסום האירוע: גודל הקהל והאופי החופשי שלו, התיעוד בסרט ובאלבום שהפכו לפופולריים, והקשר לפוליטיקה ולתרבות הנגד של התקופה. הפסטיבל הפך לסמל לדור הבייבי בומרס ולשינויים החברתיים של שנות השישים.


ב־1999 נערך ניסיון לציין 30 שנה לאירוע המקורי. הוא התקיים בצפון ניו יורק והשתתפו בו כ־250 אלף איש. הפסטיבל הזה הוכרע בשל אלימות, ביזה, הצתות והטרדות מיניות רבות.

וודסטוק התקיים ב־15, 18 באוגוסט 1969 בעיירה בית'-אל שבמדינת ניו יורק. זה היה פסטיבל מוזיקה גדול מאוד.


המארגנים רצו לפרסם אולפן הקלטות. אולפן הקלטות זה מקום שמקליטים בו שירים.

הם קיבלו לשטח חקלאי של החוואי מקס יסגור. השטח היה גדול מאוד, כ־600 אקרים. לא הספיקו לבנות את כל המתקנים. אנשים רבים הגיעו ברגל אחרי שהכבישים נעצרו.

בסוף הגיעו יותר מ־400 אלף אנשים. בגלל הבלגן רבים נכנסו חינם. היה מחסור בשירותים ובמזון. משמר הלאומי הטיס מסוקים וזרק מזון ומים. במהלך הפסטיבל היו שני מקרים של מוות ושתי לידות.


המוזיקה הייתה שונה: פולק, רוק ועוד. ביום הראשון הופיעו בעיקר זמרי פולק.

בין האמנים שהופיעו היו ג'ואן באאז, סנטנה, ג'ניס ג'ופלין והמי. ג'ימי הנדריקס סיים את הפסטיבל עם קטע מפורסם.

הרבה אנשים לקחו סמים כמו מריחואנה ו־LSD. LSD זה סם שמשנה איך שמרגישים וחושבים. חלקים מהקהל שיחקו בבוץ ושחו באגם.


וודסטוק הפך לסמל של תקופה. הוא שידר רעיונות על שלום, חופש ושינויים בחברה.


ב־1999 נערך אירוע לציון 30 שנה. הגיעו כ־250 אלף אנשים. שם היו בעיות קשות, כולל אלימות רבה.