פסיכולוגיה התפתחתית חוקרת את השינויים שאדם עובר לאורך חייו, מהעובר ברחם ועד הזקנה. התחום בוחן התפתחות קוגניטיבית (חשיבה ולמידה), רגשית-חברתית (רגשות וקשרים) ומוטורית (תנועות וכישורים גופניים). בישראל יש הכשרה רשמית לפסיכולוגים מתמחים בתחום. פסיכולוגים התפתחותיים מטפלים בבעיות התנהגותיות וחברתיות, ולעתים גם בהפרעות נוירו-התפתחותיות, ומלווים את ההורים בתהליך.
ז'אן פיאז'ה טען שההתפתחות הקוגניטיבית מתנהלת באמצעות הטמעה והתאמה. הטמעה היא ניסיון להחיל סכמות קיימות (תבניות חשיבה) על מידע חדש. התאמה היא עדכון או יצירת סכמות חדשות כשהמידע לא מתאים. לפי פיאז'ה, התפתחות זו מייצרת שלבים איכותיים, אוניברסליים, שמהם ניתן לזהות יכולות שונות של ילדים.
גישה זו משווה את המוח למערכת מידע כמו במחשב. היא מדגישה שהתפתחות היא רציפה. בגילאים הרכים יש חשיבות לזיכרון, ובפרט לזיכרון עבודה (working memory), היכולת להחזיק מידע זמני למשימות. עוד דגשים הם יכולת הזחה (shifting), מעבר בין משימות, ועכבה (inhibition), עצירה של תגובה אוטומטית.
לב ויגוצקי הדגיש את תפקידם של סמלים וכלים לשיתופי פעולה ולתכנון. הוא הציב את רעיון "אזור ההתפתחות המקורב" (ZPD, Zone of Proximal Development). ZPD הוא המרחק בין מה שאדם יכול לעשות לבד לבין מה שהוא יכול לעשות בעזרת מדריך. ככל ש-ZPD רחב יותר, יש פוטנציאל למידה גדול יותר. ויגוצקי הדגיש גם את חשיבות ההוראה ושיתוף הפעולה בקבוצות.
יורי ברונפנברנר טען שלא ניתן להבין את הילד בלי להתחשב בסביבה שלו. המודל מסווג מערכות סביבתיות שונות שמושפעות ומשפיעות על הילד, למשל משפחה, בית־ספר, תרבות ומדיניות.
רוברט סיגלר תיאר שהילד משתמש במגוון אסטרטגיות לפתרון משימה. אסטרטגיה אחת תהיה דומיננטית, אבל לאורך הזמן אסטרטגיות אחרות צוברות דומיננטיות. אם משרטטים את השימוש באסטרטגיות לאורך הזמן, נראה "גלים" החופפים זה את זה. סיגלר השתמש ברעיון זה כדי לערער חלק מהמסקנות של פיאז'ה, שקבעו תשובות ב"נכונות" או "לא נכונות".
הוזכרו גם הגישה הביהביוריסטית והמודל הפסיכוסקסואלי, וכן תאוריית ההיקשרות, אך בתיאור המקורי לא ניתנו פרטים מפורטים על חלקן.
אריקסון הרחיב את רעיונות פרויד והציע מודל של שמונה שלבים פסיכו־חברתיים לאורך כל החיים. כל שלב כולל קונפליקט ("משבר") שפתרונו משפיע על האישיות. בניגוד לפרויד, אריקסון ראה את ההתפתחות נמשכת גם אחרי גיל ההתבגרות. באריקסון ה"אני" (אגו) נתפש כישות עצמאית. שמונת השלבים כוללים בין היתר: אמון מול חשדנות (0, 1), אוטונומיה מול בושה (1, 3), יוזמה מול אשמה (3, 6), יצרנות מול נחיתות (6, 12), גיבוש זהות מול בלבול תפקידים (12, 18) ועוד עד שלב מבוגר שבו המטרה היא אחדות עצמי מול ייאוש.
מרגרט מאהלר תיארה כיצד התינוק עובר תהליך של הפרדה והתעצבות זהות, עד שהוא הופך לאדם נפרד. היא חילקה את התהליך לשישה שלבים, כולל שלבים מקדימים:
- השלב האוטיסטי הנורמלי (חודש ראשון): תינוק מופנה פנימה, תלוי בהורים.
- השלב הסימביוטי (מהחודש השני): תחושת חיבור עמוקה לאם, ללא הבחנה ברורה בין אני לאחר.
- אבחנה (כ־6, 10 חודשים): התינוק מתחיל לזהות את האם כמשהו נפרד.
- אימון/פרקטיקה (10, 15 חודשים): הילד הולך ומתרחק ולומד לחקור.
- התקרבות מחדש (14, 24 חודשים): רצון בעצמאות לצד צורך בהתקרבות לאם.
- אינדיבידואציה ותחילת קביעות אובייקט (גיל 2, 3): נבנית תחושת עצמיות פנימית ובסיס בטוח שמאפשר עצמאות.
מאהלר שמה דגש על תפקיד האם כ"בסיס בטוח" שעוזר לתינוק לחקור ולחזור כשצריך.
תיאוריה של תודעה (theory of mind) מתחילה מוקדם. כבר בגיל חצי שנה אפשר לראות סימנים ראשוניים. בגיל 14, 18 חודשים ילדים מבינים שלאנשים אחרים יש רצונות שונים משלהם. רק בגיל 3, 5 בדרך כלל הם מצליחים במבחנים מורכבים של תיאוריה זו.
סביב 8, 10 חודשים מתרחש "צמצום תפיסתי", היכולת להבחין בפרטים שאינה חשובה לסביבה נחלשת. קביעות אובייקט (הבנה שאובייקט קיים גם כשהוא נסתר) מתפתחת סביב 8, 12 חודשים.
התפתחות שפה: התקשורת מתחילה בסנכרון בין תינוק להורה, שלב זה נקרא דיאדי (תקשורת בין שניים). סביב גיל 9 חודשים מגיע שלב טריאדי, תקשורת עם אדם שני וחפץ שלישי. בגיל שנתיים מתרחש פרץ אוצר מילים גדול. למחקרים הוצגו הבדלים הקשורים למצב סוציו־אקונומי: ילדים במצב גבוה הכירו כ־1,000 מילים, בעוד ילדים במצב נמוך הכירו כ־500.
גילאי 0, 3: תינוקות מתחילים לחקות הבעות ולפתח תקשורת סינכרונית עם ההורה. בסביבות 9, 12 חודשים המעגל החברתי מתרחב.
זיהוי רגשות: כבר בחודשים הראשונים תינוקות מבטאים הבעות, אך היכולת של מבוגרים לזהות רגשות מדויקת מעט. מחקרים הראו שתינוקות מגיבים ויושפעו מהבעות משפיעיהם, למשל תגובת האם יכולה לעודד או למתן התמודדות של הילד במצב חדש.
גילאי 3, 7: הסביבה החברתית מתרחבת לגן. הילד לומד לשחק לצד אחרים, לפתח שליטה עצמית, ולחוות גאווה כשהוא מצליח. סביב גיל חמש מתגבש מושג המגדר, ושיטות משחק שונות בין בנים לבנות מדווחות במחקרים.
אישיות בילדות המוקדמת: מחקרים ארוכי־טווח הצביעו על דפוסי התנהגות שניתן לזהות מוקדם ולהשתייך לחמישה טיפוסים עיקריים, כמו חסרי שליטה או בטוחים.
גישה פרוידיאנית מדגישה הזדהות עם דמויות סמכות כדי לפנום עקרונות מוסריים. פיאז'ה התעניין בתהליך השיפוט המוסרי, וקולברג פיתח מודל של שישה שלבים מוסריים. יש גם מחקרים שמחברים בין רגשות למוסר.
מוסר בילדות המוקדמת: פעוטות בני 6, 10 חודשים נמשכים לדמויות אמפתיות. במחקרים נמצאו גם נטיות עזרה כבר בגיל 18 חודשים.
- תצפית במעבדה: נתינת מטלה ובחינת התנהגות.
- תצפית שדה: צפייה בסביבה הטבעית.
- יומן אישי: תיעוד יומי של התנהגויות.
- הביטואציה: איבוד עניין בגירוי כדי לבדוק הבחנה בין קטגוריות.
- מיקוד קשב: תינוקות מביעים עניין בגירויים בלתי צפויים.
- שימוש ברפלקסים: מדידת עניין דרך דפוסי מציצה והרפלקסים.
- מדידות פיזיולוגיות: לדוגמה מוליכות עורית (EDA), EEG ו-fMRI.
- מדידות גנטיות: שימוש בריצוף גנים להשוואת הבדלים התפתחותיים.
תובנה מרכזית היא שהתפתחות היא תוצאה של אינטראקציה בין גורמים ביולוגיים, סביבתיים וחברתיים. התאוריות השונות מספקות כל אחת זווית שונה להבנת התהליך המורכב הזה.
פסיכולוגיה התפתחתית בוחנת איך ילדים ואנשים משנים ולהופכים עם הזמן. היא עוסקת בלמידה, רגש, חברים ותנועות הגוף. התחום בודק מה קורה מהעובר ברחם עד הזקנה.
פיאז'ה אמר שאנו משתמשים בסכמות, תבניות חשיבה, כדי להבין דברים. כשדבר חדש נכנס, אנחנו או "מטעינים" אותו בסכמות קיימות (הטמעה), או משנים את הסכמות (התאמה).
ויז'וצקי אמר שילד לומד טוב עם עזרה. "אזור ההתפתחות המקורב" (ZPD) הוא מה שהילד יכול לעשות בעזרת מבוגר.
מודל זה אומר שסביבת הילד משפיעה עליו, כמו המשפחה, הגן, והקהילה.
אריקסון חילק את החיים לשמונת שלבים. בכל שלב יש משימה חברתית חשובה, כמו לבנות אמון ותחושת זהות.
מאהלר תיארה איך תינוק הופך לאדם נפרד:
- שלב אוטיסטי (חודש ראשון): התינוק מופנה פנימה.
- שלב סימביוטי (החודש ה-2): חיבור חזק לאם.
- אבחנה (6, 10 חודשים): מתחיל להכיר באם כנפרדת.
- אימון/תנועה (10, 15 חודשים): מתחיל ללכת ולחקור.
- התקרבות מחדש (14, 24 חודשים): מתקרב שוב לאם כשצריך.
- אינדיבידואציה (כשהילד מתייצב, סביב גיל 2, 3): נוצר "בסיס פנימי" של ביטחון.
תינוקות כבר מתחילים להבין אנשים אחרים חצי שנה לאחר הלידה. בגיל שנה עד שנתיים הם מבינים שאנשים רוצים דברים שונים מהם. סביב גיל שנתיים יש פרץ גדול בשפה.
קביעות אובייקט היא ההבנה שאובייקט קיים גם כשלא רואים אותו. זה מתפתח סביב גיל 8, 12 חודשים. עד גיל 8, 10 חודשים ילדים מבחינים ביותר פרטים בחושים.
בשלבים הראשונים תינוקות מחקים פנים ויוצרים קשרים עם ההורים. התגובות של ההורה משפיעות על אמץ הלב של התינוק להתנסות בדברים חדשים. בגיל הגן ילדים לומדים לשחק לצד אחרים ולשלוט ברגשות.
כבר בגילאים קטנים ילדים נמשכים לדמויות שמראות נדיבות. בגיל 18 חודשים תינוקות עשויים לעזור במצבים פשוטים.
- תצפית במעבדה: נותנים משימה וצופים.
- תצפית בשטח: צופים בסביבה הטבעית.
- ביטואציה: כאשר ילד מתרגל לגירוי, זה מראה על זיהוי.
- מדידות פיזיולוגיות: בודקים תגובות גוף כמו דופק או גל-מוח.
דברים שחשוב לזכור: ילדים גדלים ומשתנים בזמנים שונים. הרבה תלוי גם בגנים וגם בסביבה. הורים ומחנכים יכולים לעזור על־ידי תמיכה, משחק ועידוד.
תגובות גולשים