פסנתר

הפסנתר נוצר בסוף המאה ה־17, על ידי ברתולומאו כריסטופורי (1699). הוא קיבל את שמו מפיאנו־פורטה, בביטוי האיטלקי שמשמעותו "חלש־חזק", כי הוא מאפשר שליטה בעוצמת הצליל לפי לחיצת הקלידים. הפסנתר התפתח מכלי מקלדת קודמים כמו צ'מבלו וקלוויקורד, והחליף אותם בזכות היכולת הדינמית שלו.

לפסנתר יש בדרך כלל 88 קלידים. טווח הצליל שלו הוא כ־7.25 אוקטבות (אוקטבה = מרווח של שמונה תווים). כאשר לוחצים על קליד, ננעץ פטיש (פטיש = חלק שמכה במיתר) שמכה במיתר או במספר מיתרים. במרבית התווים הפטיש פוגע בשלושה מיתרים, בתווים נמוכים ביותר מפעם אחת.
המיתרים עשויים פלדה, והם רוטטים ליצירת הצליל. צליל זה מתחזק על ידי לוח התהודה, לוח עץ שמגדיל את הווליום וההֶד. האטמים (אטם = כיסויי בד שמפסיקים רטט המיתר) עוצרים את הרטט כשהקליד משוחרר.
לפסנתר יש דוושות (דוושה = רגלית שמפעילה שינוי בצליל). הטרייה הימנית היא הדוושת השהייה (sustain), שמבטלת זמנית את פעולת האטמים ומשאירה צלילים נמשכים. השמאלית מרככת את הצליל. יש גם דוושה אמצעית שלעיתים היא sostenuto, מאפשרת להשאיר לחוץ צלילים נבחרים, ולעיתים דוושת אימון, שמחלישה את הצליל כדי להתאמן בשקט.
מסגרת הפלדה שפיתחה המאה ה־19 אפשרה מתיחת מיתרי הפסנתר למתח גבוה מאוד, עד עשרות טונות, וכך גדל הווליום והמהלך הדינמי של הכלי.

פסנתר היה כלי נפוץ מאוד לייצור המוני במאה ה־19 וה־20. בין היצרנים המוכרים לאורך ההיסטוריה נכללים Steinway & Sons, Bechstein, Boesendorfer ופציולי (Fazioli). שתי מלחמות העולם פגעו בחברות אירופאיות רבות, והשפיעו על הייצור והחומרים ששימשו בבניית הכלים.

הפסנתר שיחק תפקיד מרכזי במוזיקה הקלאסית. מלחינים כמו מוצרט, בטהובן ושופן כתבו יצירות חשובות לפסנתר. הכלי גם מסייע למלחינים לעבוד, כי ניתן לנגן עליו הרמוניות רבות בו‑זמנית.
במאה ה־20 הפסנתר נכנס לז'אנרים כמו ג'אז ופופ. בג'אז הוא משמש לעיתים כסולו ולפעמים כמלווה.

איכות פסנתר לא נקבעת רק בצליל יפה. היא תלויה גם באמינות המנגנון, בבנייה, בעץ של לוח התהודה ובמצב המיתרים והפטישים. פסנתר טוב צריך להגיב היטב ללחיצות ולהחזיר את הקלידים במהירות מתאימה.
פסנתר עומד נמוך מאוד מתקשה להפיק בסים עמוקים, ופסנתר כנף קצר עלול להרגיש פחות עשיר. פסנתר קונצרטנטי ארוך מיועד לאולמות.

כדי לבדוק מצב פסנתר בודקים את המספר על השלדה, את מצבו הוויזואלי של המנגנון ואת הכיוון. מכונאי פסנתרים יודע לבדוק אם המגע של הקלידים תקין והאם ההחזרה של הפטישים טובה. תחזוקה שוטפת וכיוון שנתי משפרים מאוד את ביצועי הכלי.
גם מזיקים כמו עש או עכברים יכולים לפגוע בפסנתר. נהוג להגן על הכלי בעץ דוחה או באמצעים פשוטים אחרים, ולבדוק אותו לעתים קרובות.

הפסנתר הומצא ב־1699 על ידי ברתולומאו כריסטופורי. הוא קיבל את השם פיאנו־פורטה, כי אפשר לנגן חלש וחזק.

לפסנתר יש 88 קלידים. קליד = הכפתור שלוחצים עליו עם האצבע. טווח הצליל שלו כ־7.25 אוקטבות. אוקטבה = מרחק של שמונה תווים.
כאשר לוחצים על קליד, פטיש (פטיש = כלי קטן שמכה במיתר) מכה במיתר (מיתר = חוט שמנגן צליל). המיתר רוטט, והצליל מתחזק על ידי לוח עץ גדול שנקרא לוח התהודה. האטם (אטם = פיסת בד) עוצר את הצליל כשהשחרור.
יש שלוש דוושות. דוושה = רגלית שמפעילה אפקט. הדוושה הימנית משאירה את הצליל זמן ארוך.

יש שני סוגים עיקריים: פסנתר כנף (כנף = גדול ושטוח) ופסנתר עומד (עומד = צר וגבוה). פסנתר מופיע במוזיקה קלאסית, בג'אז ובשירי פופ. מלחינים מפורסמים ששיחקו עליו הם מוצרט ובטהובן.

צריך לכוון את הפסנתר מדי פעם. כיוון = שינוי העובי של המיתרים כדי שהכל יהיה בכוונון נכון. בדיקה וטיפול שומרים על הצליל. גם מזיקים כמו עש או עכבר עלולים לפגוע בפסנתר, לכן שומרים עליו ונוגעים בו הרבה.