פצצת ביקוע גרעיני

פצצת ביקוע גרעיני היא פצצה שמשתמשת בכוח שבתוך גרעיני אטומים. ביקוע זה פירוק גרעין כבד לשניים. כשזה קורה משתחררת אנרגיה גדולה מאוד.

במלחמת העולם השנייה ארצות הברית בנתה את הפצצה בפרויקט מנהטן. ניסוי ראשון נערך ב־1945 באתר טריניטי. שתי פצצות הוטלו על הירושימה ונגסאקי. בכ־66,000 אנשים נהרגו מיד בירושימה ועוד כ־60,000 מתו אחר כך. יפן נכנעה ימים אחרי נגסאקי.

גל הדף: פוגע בבניינים ובאנשים קרוב למוקד.

חום ואור: שורף ובוער ומשאיר שריפות.

קרינה מייננת: אנרגיה בלתי נראית שפוגעת ברקמות. מסוכנת מאוד.

נשורת: אבק רדיואקטיבי שנופל אחרי פיצוץ קרוב לקרקע. מסוכן במיוחד ב־48 השעות הראשונות.

EMP: פולס חשמלי שיכול להשבית מחשבים ומערכות חשמל.

מקלטים וממ"דים יכולים להגן. אחרי כשבועיים אפשר לצאת מהאזור שעות בודדות.

יש שתי שיטות עיקריות לחומר הבקיע: אורניום ופלוטוניום.

אורניום נמצא בטבע. כדי לעשות פצצה צריך להעשיר אותו. העשרה נעשית בצנטריפוגות, מכונות שמסתובבות מהר ומפצלות חלקיקים.

פלוטוניום לא מצוי בטבע. הוא נוצר בכורים גרעיניים מדרך שהופכת U‑238 לפלוטוניום Pu‑239. הפצצה שנפלה על נגסאקי הייתה מבוססת על פלוטוניום.

במנגנון הירי משגרים שתי חתיכות של חומר בקיע זו אל זו. כשהן מצטברות מתחילה תגובת שרשרת.

במנגנון הקריסה דוחסים ליבה בחומרי נפץ סביב לה. הליבה נלחצת עד שהיא מתחילה להתפצל מהר מאוד.

פצצות גרעיניות גם שונות מפצצות מימן. פצצת מימן עובדת על היתוך, חיבור גרעינים קלים, כמו מה שקורה בשמש.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!