פראקסיס

פראקסיס (מיוונית Πράξις) הוא מונח פילוסופי בתורת ההכרה.
הוא מתאר את המציאות הסובבת אדם כפי שהיא נתפסת על ידו, מפגש בין מה שאובייקטיבי לבין החוויה הסובייקטיבית.
לכל חברה או תת‑חברה יש פראקסיס משלה, כי היא מבוססת על מציאות משותפת. אפשר לדבר על פראקסיס מערבי, על פראקסיס של ימי הביניים, ועל פראקסיסים של עיסוקים שונים, כמו דתי או של פועל במפעל.
פראקסיס הוא גם תהליך שבו חשיבה ותיאוריה הופכות לחלק מהניסיון המעשי. זה קורה דרך מעגל פעולה־רפלקציה־פעולה; רפלקציה פירושה מחשבה או בדיקה מחודשת על מה שעשית. כך מושגים מופשטים מתחברים למציאות, משפיעים עליה ומושפעים ממנה.
במרקסיזם הפראקסיס תופס מקום מרכזי. לפי מרקס, צריך להעריך פילוסופיה לפי מידת היותה מנחה לפעולה.
גם בארגונים משתמשים בפראקסיס כדי ללמוד מהניסיון ולעדכן אסטרטגיות. במקום לראות אסטרטגיה, אופרציה וטקטיקה כשלבים נפרדים, רואים אותן כמערכת מעגלית. דרך פראקסיס גדל הסיכוי שהארגון יתאים את עצמו לשינויים וישיג אפקטיביות גבוהה יותר בסביבת הפעולה שלו.

פראקסיס (מיוונית Πράξις) היא מילה על איך אנשים רואים ועושים דברים.
זה אומר גם מה שקיים סביבנו וגם איך אנחנו חווים את זה.
כל קבוצה או חברה חיה בפראקסיס שונה. יש פראקסיס של מדינה מערבית, של תקופות שונות, או של אנשים בעבודה.
פראקסיס גם מתאר איך רעיון נבחן בפועל: עושים משהו, חושבים שוב על זה (רפלקציה, לחשוב מה קרה), ואז עושים אחרת.
מרקס אמר שחשוב שהפילוסופיה תעזור לאנשים לפעול.
ארגונים משתמשים בפראקסיס כדי ללמוד מהניסיון, לשנות תכניות ולהשתפר במה שהם עושים.