פרד מונוסון

פרד (אפרים) מונוסון (1892, 1972) היה תעשיין, נדבן ופעיל ציוני יהודי-אמריקאי מבוסטון. נולד במוסקבה. משפחתו שבוּחה לנבהרדק. אביו, חלפן ובעל בנק קטן, נרצח ב-1892 על ידי שודדים. האם עברה עם הילדים ב-1904 לארה"ב והם התיישבו בברוקליין, מסצ'וסטס.

בצעירותו עזר לפרנסת המשפחה במכירת עיתונים ובניקוי שלג. בשנים הראשונות שימש כמתווך בעת שביתה במחלקי עיתונים. ב-1913 נשא לאישה את מיני פולי. לזוג נולדו שלושה ילדים: אליס, רות ואדולף.

החל לעבוד בבית חרושת למעילי רוח ולמד משפטים באוניברסיטת בוסטון. לאחר מכן הקים במקיימברידג' מפעל לייצור מעילי גשם בשם "Cosmopolitan Manufacturing Co". הוא נודע בתעשייה כ"מלך מעילי הגשם של בוסטון". בין תפקידיו הציבוריים היו סגן נשיא איגוד פועלי המחט בבוסטון, נשיא איגוד יצרני מעילי הגשם וסגן נשיא ארגון עובדי המתפרות בארצות הברית. הוא גם הנהיג שינויים בעבודת העובדים, כמו השמעת מוזיקה במפעלים להעלאת המורל והפריון.

מונוסון השקיע רבות בפעילות ציונית. לאחר מלחמת העולם השנייה ביקר במחנות עקורים וסייע לניצולים. לפני קום המדינה ארגן משלוחים של בגדים חמים, תרופות ומזון. ב-1951 נבחר ציר לקונגרס הציוני, ועידה של נציגי התנועה הציונית, וכיהן כיו"ר המגבית היהודית. היה נושא משרות בקהילות ציוניות בארצות הברית, בין היתר כיו"ר קרן קיימת לישראל (קרן שעוסקת ברכישת ופיתוח אדמות בישראל) בארה"ב. תרם לבתי חולים ולילדים חרשים-אילמים בישראל ובארצות הברית, והיה גזבר של הסתדרות ציוני אמריקה.

מונוסון ביקר בישראל פעמיים בשנה. לבושו היה בולט: מעיל מהודר, ציפורן בדש המעיל ומטפחת עם שמו. הוא צילם ביקוריו במצלמת סטילס ומסרטה; אוסף הסרטים התגלה אחר־כך ונמסר לשימוש תיעודתי. על פעילותו זכה להערכה מראשי המדינה, בהם דוד בן־גוריון, גולדה מאיר ומשה שרת.

בשנת 1953, באחד מביקוריו בישראל, שמע מונוסון מעובד מכס בשם אריק וולף על הנסיעות היומיות מנתניה ללוד. מונוסון הציע להקים יישוב קרוב לשדה התעופה עבור עובדים כאלה. גרסה אחרת לקשר ליזום היישוב נוגעת למתנה שקיבל המשפטן חיים כהן, שאילצה אותו להחליט לתרום סכום להקמת יישוב על שמו.

וולף גייס חמישה מתיישבים ראשוניים. מונוסון התחייב לקדם את הקמת היישוב בתנאי שייקרא על שמו. הקק"ל (הקרן הקיימת) בדקה שלוש חלופות, והוחלט להקים יישוב כפרי בין אור יהודה ליהוד. ב-12 בנובמבר 1953 הונחה אבן הפינה בנוכחות מונוסון ואורחים. התושבים קיבלו הלוואות נוחות ממונוסון.

מונוסון ואשתו דאגו לטיפוח היישוב. הוא קידם ניקיון, הביא שתילי ציפורן מארצות הברית ופעל למען החינוך והתרבות המקומיים. בכל חורף שלח לילדי היישוב מעילי גשם וסוודרים. לעתים הטמין כרטיס טיסה בתוך מעיל, כדי להעניק פרס אקראי לחייל.

הוא הקים בית מפואר ביישוב לשימושו בביקוריו. המשפחה תרמה את הבית למועצה המקומית לאחר מותו. בסוגיית השם התעוררה מחלוקת: הוא דרש "נווה מונוסון". ועדת השמות ביקשה שם עברי, ובהמשך שונה שמו הרשמי של המועצה ל"נווה אפרים מונוסון" בעוד שם היישוב נשאר "נווה אפרים". בהמשך, אחרי איחוד עם יהוד, נקבע שם המאוחד באופן רשמי כשילוב שהותיר גם את מונוסון בהגדרות המנהליות המקומיות.

מונוסון צילם רבות בצבע את מסעותיו בארץ ובעולם. שנים לאחר מותו נמצא ארכיון הסרטים בבית בנו. מהחומר הוכן הסרט התיעודי "אני הייתי שם בצבע" של אבישי כפיר, ששודר בערוץ הראשון.

פרד מונוסון נולד ב-1892 במוסקבה. כשהיה קטן משפחתו עברה לארה"ב. אביו נרצח בידי שודדים. ב-1904 הם הגיעו לברוקליין, מסצ'וסטס.

כשהיה צעיר פרד עזר במשפחה בעבודות פשוטות. שימש גם מתווך בשביתות. ב-1913 התחתן עם מיני. היו להם שלושה ילדים.

פרד עבד במפעל למעילי רוח ולמד משפטים. אחר כך פתח מפעל משלו לייצור מעילים. הוא קיבל את הכינוי "מלך מעילי הגשם של בוסטון". עזר לעובדים בעבודה והשמיע מוזיקה במפעל.

הוא אהב את ישראל וסייע לה. לאחר מלחמת העולם השנייה ביקר במחנות עקורים ועזר לניצולים. לפני קום המדינה שלח בגדים, תרופות ומזון. ב-1951 נבחר לקונגרס הציוני. הוא גם עזר לבתי חולים ולקבוצות ילדים זקוקים לעזרה.

ב-1953 פגש פרד עובד מכס שסיפר לו על הנסיעות הארוכות לעבודה. פרד חשב להקים יישוב קרוב לשדה התעופה. כך נוצר רעיון היישוב שנקרא על שמו.

אבן הפינה הונחה ב-12 בנובמבר 1953. מונוסון נתן הלוואות נוחות ותמך ביישוב. הוא הביא פרחים ושתילים, שמר על ניקיון ושלח לילדים מעילים בכל חורף. לפעמים הטמין כרטיס טיסה במעיל כמתנה מיוחדת.

משפחתו של פרד תרמה את ביתו למועצה המקומית אחרי מותו. היו וויכוחים על השם, אבל בסוף שמו של מונוסון נשמר בחלק מהגדרות המנהליות.

פרד צילם הרבה סרטים צבעוניים בביקוריו. אחרי שנים מצאו את הסרטים בבית בנו. מהסרטים נעשה סרט תיעודי בשם "אני הייתי שם בצבע".