פרה-פיגורציה

טיפולוגיה או פרה-פיגורציה (פרה = לפני, פיגורציה = דמות) היא שיטה תאולוגית בנצרות. השיטה קוראת את התנ"ך, שנקרא בנצרות "הברית הישנה", כטקסט שמכיל רמזים מוקדמים לדמותו ולמעשיו של ישו. הפרשנות רואה בדמויות ובאירועים בתנ"ך ארכיטיפים (דמויות ראשוניות) שמתגשמים במלואם בישו.

בימי הביניים השיטה הופיעה רבות באמנות ובספרים דתיים, למשל בספרי "תנ"ך העניים" וביצירות שמכונות "ראי גאולת האנושות". אמנים השתמשו בסיפורים מהברית הישנה כדימויים המשלימים לסיפורי הברית החדשה. כך נוצרו משמעויות אלגוריות רבות בכל סצנה וביחס לסיפור הכללי.

הדוגמאות המפורסמות ממחישות איך זה עובד. עקדת יצחק (סיפור שבו אברהם הוכן להקריב את בנו יצחק) נתפסה פעמים רבות כסמל שמצביע קדימה על מותו של ישו. ביקור המלאכים אצל אברהם, שמבשר את הולדת יצחק, הושווה לביקור של שלושת המאגים אצל ישו.

פרשנויות טיפולוגיות פגשו גם פסוקים נבואיים וברכות. אפילו פרשנים מאסכולות שמעדיפים פירוש פשוט מצאו הקבלות בין פסוקים בברית הישנה לבין הברית החדשה. תאודורטוס מקירוס, לדוגמה, ראה בברכת יעקב ביטוי לטבעו האלוהי והאנושי של ישו.

בסצנות אמנותיות מפורסמות מפרשים את ברכת יעקב לנכדיו מנשה ואפרים באופן נוצרי: שיכול ידיו נתפס כסימן של הצלב, ומנשה ואפרים תויגו כסמלים של הברית הישנה והברית החדשה בהתאמה.

גם הלכה ומנהגים זכו לקריאה טיפולוגית. צליבתו של ישו הוצגה כ"קורבן הפסח" המושלם, ולכן פסוקים הלכתיים על הקרבת קרבן נולדו כקישורים לפרשה זו. דוגמה בולטת היא הפסוק "ועצם לא תשברו בו"; בפרשנות הנוצרית כלומר הבשורה על פי יוחנן, במשמעות מיוחדת ישו לא נשברו עצמותיו בעת מותו, כמימוש של הפסוק.

בנוסף לסיפורים מקראיים, נוצרו אגדות ומדרשים שמקשרות בין אירועים. סיפור הבחירה במטהו הפורח של אהרן השמשילו לסיפור על בחירת יוסף הקדוש כבעלה של מרים, בעקבות נס של מטה יוסף שפרח. באיקונות רוסיות מופיע לפעמים סיפור על ניסיון פיתוי של יוסף הקדוש, שבו יוסף עומד במבחן ונשאר נאמן.

טיפולוגיה (מילה קשה שמשמעותה: לחפש סימנים בסיפורי התנ"ך) היא דרך קריאה בנצרות. היא רואה בסיפורי התנ"ך רמזים שמובילים לסיפור של ישו.

עקדת יצחק (סיפור שבו אברהם היה מוכן להקריב את בנו יצחק) נתפס לעיתים כסימן שמתייחס לישו. גם ביקור המלאכים אצל אברהם הושווה לביקור המאגים אצל ישו.

פרשנים ראו בכמה ברכות ובנבואות תזכורת לישו. למשל ברכת יעקב נתפרשה אצל חלק מן הפרשנים כמתארת משהו על טבעו של ישו.

יש גם דוגמאות אמנותיות: ציורים שפירשו שיכול ידיו של יעקב כסימן של הצלב. יש פרשנויות שמחלקות את מנשה ואפרים לסמלים של הברית הישנה והברית החדשה.

אגדות נוספות קישרו סיפורים. למשל סיפור על מטה שפרח בחר אדם מסוים, והשוו אותו לבחירת יוסף הקדוש לבן הזוג של מרים. באיקונות נוצריות יש גם סיפורים שמראים את יוסף עומד בפיתוי ונשאר נכון.