פרזיטואידים

ניזונים מבפנים מהזחל שבתוכו הוטלו על ידי אימן.]]

'''פרזיטואידים''' הם טפילים (טפילים, יצורים שניזונים מארח אחר) הניזונים מהרקמות הרכות של קורבנם, ובכך גורמים למותו. המונח הוכנס לשימוש על ידי אודו מוראנל רויטר.

פרזיטואידים שונים מפרזיטים ביחסים שלהם עם הפונדקאי (פונדקאי, היצור שאצלו הם חיים). בפרזיטיות רגילה הטפיל והפונדקאי חיים זה לצד זה. הטפיל לוקח חומרים מהמארח ולא גורם לו בדרך כלל למוות. בפרזיטואידיות, לעומת זאת, הפונדקאי נהרג בדרך כלל לאחר שהפרזיטואיד התפתח במלואו. הפרזיטואיד כמעט תמיד זקוק לפונדקאי כדי להגיע לבגרות, והוא לא שורד בקלות לבד. יחסים כאלה נפוצים בעיקר באורגניזמים שמתרבים ומתפתחים מהר, כמו חרקים.

מנגנון הברירה הטבעית מעודד פונדקאים שיכולים להסתתר טוב יותר. באותה נשימה, נבחרים פרזיטואידים שיכולים לאתר פונדקאים בקלות.

שבע סדרות חרקים ידועות כפרזיטואידיות. הידועים מכולן הם הדבוראים הטפילים, שנקראים "צרעות טפיליות". קבוצת זו כוללת כ־61 משפחות. לרבים מהן יש איבר הטלה הדומה לצינור מחודד. למרות שהדבוראים הם הנפוצים ביותר, קיימות עוד סדרות פרזיטואידיות.

ניזונים מבפנים מהזחל שבתוכו הוטלו על ידי אימן.]]

'''פרזיטואידים''' הם טפילים. טפילים הם יצורים שאוכלים מארח אחר. פרזיטואידים אוכלים את רקמות הגוף הרכות של המארח. הם בדרך כלל הורגים את המארח כשהם גדלים.

פרזיטים חיים עם המארח ולא הורגים אותו בדרך כלל. פרזיטואידים שונים. הם גדלים בפונדקאי ומסיימים איתו את חייו. פרזיטואידים זקוקים למארח כדי להפוך לגדולים. זה קורה הרבה אצל חרקים, כי הם גדלים מהר.

טבע בוחר פונדקאים שיכולים להסתתר. אז בוחרים פרזיטואידים שמוצאים פונדקאים בקלות.

יש שבע קבוצות חרקים פרזיטואידיות. הקבוצה המוכרת ביותר היא הדבוראים הטפילים. קוראים להם גם "צרעות טפיליות". יש כ־61 משפחות כאלו. להרבה מהן יש כלי הטלה שמזכיר צינור מחודד.