פרידריך גרנסהיים (17 ביולי 1839, וורמס, 10 בספטמבר 1916, ברלין) היה מלחין, מנצח ופסנתרן יהודי-גרמני. מנצח, המוביל והמנהל האמנותי של תזמורת.
גרנסהיים התחיל ללמוד מוזיקה בגיל שבע אצל לואיס ליבר. משפחתו עברה בעקבות מהפכות 1848 למיינץ, ומשם ללייפציג. משנת 1852 למד פסנתר אצל איגנץ מושלס. בין 1855 ל-1860 עשה שהייה בפריז, ופגש שם מוזיקאים כמו פוצ'יני וסן-סאנס.
בשנת 1861 מונה למנצח בזארבריקן, במקומו של הרמן לוי. ב-1865 מונה על ידי פרדיננד הילר למורה בקונסרבטוריון, בית ספר מקצועי למוזיקה, בקלן. בין תלמידיו היה אנגלברט הומפרדינק. בין השנים 1874 ל-1890 כיהן כמנהל מוזיקלי ברוטרדם. לאחר מכן לימד בקונסרבטוריון שטרן בברלין, וב-1897 עבר ללמד באקדמיה לאמנויות.
גרנסהיים חיבר בעיקר מוזיקה תזמורתית, מוזיקה קאמרית, יצירות לקבוצות כלי נגינה קטנות, מוזיקה אינסטרומנטלית ושירים. חלק מיצירותיו נושאות נושא יהודי, בייחוד הסימפוניה השלישית שנבנתה לפי "שירת מרים".
ביצירותיו המוקדמות ניכרת השפעת שומאן. משנת 1868, לאחר שהכיר את ברהמס, השפעת ברהמס התמצקה במוזיקה שלו. ארבעת הסימפוניות שלו מדגימות איך קיבל את הסגנון הברהמסי. למרות זאת, ביצירותיו המאוחרות, ובמיוחד Zu einem Drama מ-1902, ניכרת הסטת סגנון אל נטייה אישית יותר.
מספר יצירות הוקלטו: הסימפוניות, הקונצ'רטו לצ'לו, הסונאטה הראשונה לצ'לו ורביעיית המיתרים השנייה.
פרידריך גרנסהיים (17.7.1839 וורמס, 10.9.1916 ברלין) היה מלחין, מנצח ופסנתרן יהודי-גרמני. מנצח, זה שמוביל את התזמורת.
הוא התחיל ללמוד מוזיקה בגיל שבע אצל לואיס ליבר. המשפחה עברה למיינץ ואז ללייפציג בגלל מהפכות. משנת 1852 למד אצל איגנץ מושלס. בין 1855 ל-1860 התגורר בפריז ופגש מוזיקאים מפורסמים.
ב-1861 עבד כמנצח בזארבריקן. ב-1865 למד להורות בקונסרבטוריון, שזה בית ספר למוזיקה, בקלן. אחד מתלמידיו היה אנגלברט הומפרדינק. מ-1874 עד 1890 היה מנהל מוזיקלי ברוטרדם. אחר כך לימד במוסדות מוזיקה בברלין.
גרנסהיים חיבר סימפוניות, מוזיקה לתזמורת, קאמרית, יצירות לכלי נגינה בודדים, ושירים. חלק מעבודותיו עוסקות בנושאים יהודיים. הסימפוניה השלישית שלו מבוססת על "שירת מרים".
המוזיקה המוקדמת שלו מזכירה את שומאן. אחרי 1868 נראית השפעה חזקה של ברהמס. מאוחר יותר כתב יצירות בסגנון אישי. היצירה המפורסמת שלו משנת 1902 נקראת Zu einem Drama.
מספר חלונות מיצירותיו הוקלטו, כולל הסימפוניות והקונצ'רטו לצ'לו.
תגובות גולשים