פרנסואה פירה

פרנסואה פירה (1927, 1997) היה היסטוריון צרפתי מוביל שעסק בעיקר במהפכה הצרפתית. הוא נמנה על המייסדים של האסכולה הרוויזיוניסטית, קבוצה ששינתה ותקנה פרשנויות היסטוריות מסורתיות. פירה דחה את ההסבר המרקסיסטי (הסבר שרואה את המהפכה בעיקר כמלחמת מעמדות) אך לא הכחיש את חשיבות הממד החברתי.

נולד בפריז וגדל במשפחה של בנקאי. למד בגימנסיה ז'אנסון דה סאיי. בזמן מלחמת העולם השנייה הצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית. אחרי המלחמה הצטרף למפלגה הקומוניסטית, וממנה פרש ב-1956 לאחר פלישת ברית המועצות להונגריה.

הוא החל ללמוד ספרות קלאסית ומשפטים. ב-1950 חלה בשחפת ונאלץ להפסיק זמנית את הלימודים. לאחר החלמתו עבר את ה-agrégation ב-1954, מבחן תחרותי גדול שמאפשר להיקלט בהוראה באוניברסיטה או בבתי ספר עליונים. שימש תחילה כמורה ותחת זאת עבר למחקר במרכז הלאומי למחקר מדעי.

ב-1960 הצטרף כחוקר ל-EHESS (בית ספר גבוה למדעי החברה). שם עבד בסביבה שבה שררה אסכולת האנאל, זרם במחקר המתמקד בהיסטוריה ארוכת-טווח. פרנאן ברודל תמך בו, והוא שימש כנשיא המוסד בין 1977 ל-1985, אף שגישתו הייתה שונה במקצת מאסכולת האנאל.

פירה יסד את השבועון France Observateur, שלימים הפך ל-Le Nouvel Observateur. השבועון התנגד למדיניות הקולוניאלית של צרפת. בתקופה זו פירה אף העניק מקלט לפעיל וייטנאמי, ומכאן הסתבך עם המשטרה. ב-1960 היטה עצמו גם לפעילות פוליטית ובהקמת המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של מישל רוקאר. אחרי מהומות מאי, יוני 1968 עסק ברפורמה באקדמיה.

שימש כמנהל אקדמי של EHESS וכפרופסור בוועדה למחשבה חברתית באוניברסיטת שיקגו. נבחר לחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1967, ובשנת מותו 1997 נבחר גם לאקדמיה הצרפתית. ב-1996 קיבל תארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת הרווארד. נפטר ב-1997 מהתקף לב במגרש טניס. הותיר את אישתו דבורה, בתו שארלוט ובנו אנטואן. כיום יש מוסד חינוכי ופרס על שמו בפרברי פריז.

מרכז המחקר של פירה היה המהפכה הצרפתית. לאורך המאות נכתבה ההיסטוריה של המהפכה בעיקר על־פי הפרספקטיבה המרקסיסטית. פירה טען שיש לראות את המהפכה גם דרך מרכיבים פוליטיים, רעיוניים וסדרים אליטיים, ולא רק כתוצאה של מאבק מעמדות.

ב-1965 כתב ביחד עם דני רישה את La Révolution Française. הם הדגישו את תפקיד ה"אליטה", קבוצות ליברליות, אצולה וחלקים עליונים של המעמד השלישי, בעיצוב המהפכה. לטענתם, החדירה של ההמונים ושינוי הנסיבות הכתיבו לפעמים פתרונות רדיקליים, שפגעו בתוכניות הליברליות המקוריות והובילו לטרנספורמציות קיצוניות כמו הטרור והשימוש בגיליוטינה (אמצעי הוצאה להורג פיזי שכונה כך).

עמדותיו של פירה עוררו ביקורת חריפה אצל היסטוריונים מרקסיסטיים, ובפרט אצל אלבר סובול, שראה בגישתו סילוף ההיסטוריה. סכסוכים אלה היו חלק מהוויכוח הרחב על איך לפרש את המהפכה.

במאמר מפתח ב-1971 פירה תקף את הקריאה הדיאלקטית שמיזגה תקופות שונות לכדי משוואות זהות בין המהפכות. ב-1978 פרסם את המחקר "לסיים את המהפכה הצרפתית", שבו קרא שלא לקרוא למהפכה דרך קטגוריות פוליטיות עכשוויות.

בשנות ה-80 וה-90 המשיך לפרסם עבודות חשובות: קובץ שערך עם מונה אוזוף, מילון ביקורתי גדול על המהפכה; ספרים על מרקס, על יעקובינים, ועל התפתחות הפוליטיקה הצרפתית עד להקמת הרפובליקה השלישית. ב-1995 יצא ספרו הגדול Le passe d'une illusion על הרעיון הקומוניסטי במאה ה-20. בספר זה ביקר את ניצול האידאולוגיה על ידי סטלין להשגת תמיכה במערב, והוא תורגם לרבות שפות.

פירה עבר במהלך חייו מהשקפה מרקסיסטית בצעירותו להשקפה ליברלית בבגרותו. הוא גם ייסד מכון לחקר פילוסופיית ההיסטוריה על שם רמון ארון.

כמה מהותיים: La Révolution Française (1965, עם רישה), Le passe d'une illusion (1995), ויצירות על מרקס והמהפכה. רוב כתביו עסקו בפרשנות מחודשת של המהפכה הצרפתית.

פרנסואה פירה (1927, 1997) היה היסטוריון מצרפת. הוא חקר את המהפכה הצרפתית. המהפכה הצרפתית היא שינוי גדול שקרא בצרפת במאה ה-18.

פרנסואה נולד בפריז ולמד בבית ספר מפורסם. בזמן מלחמת העולם השנייה הצטרף להתנגדות נגד הכיבוש. אחרי המלחמה הצטרף למפלגה הקומוניסטית. ב-1956 עזב אותה אחרי מאורע גדול בפולין וב־הונגריה.

הוא למד ספרות ומשפטים. ב-1950 חלה בשחפת, המחלה שאילצה אותו להפסיק ללמוד לזמן מה. אחרי שהחלים, עבר מבחן קשה שנקרא agrégation, מבחן גדול שעוזר להיות מורה. הוא עבד כמורה וחוקר.

ב-1960 הצטרף למכון גדול לחקר החברה. הוא ייסד גם עיתון שמאלני בשם שאחרי כן קיבל את השם Le Nouvel Observateur. הוא עזר לשנות את האוניברסיטה אחרי אירועי 1968. ב-1996 קיבל תואר כבוד מאוניברסיטאות, ונפטר ב-1997 במשחק טניס. יש בית ספר ופרס על שמו היום.

פרנסואה בחן למה המהפכה התרחשה ומה גרם לה להיות חריפה. הוא אמר שהמהפכה לא הייתה רק קרב בין עשירים לעניים.

הוא הכניס את רעיון ה"אליטה", קבוצה חזקה שהשפיעה על הכיוונים של המהפכה. בהתחלה התכננו להקים סדרים חדשים ויותר ליברליים, אבל מעורבות ההמון ושינויים הפכו את הדברים לרדיקליים יותר. זה גרם לתקופות קשות שבהן היו ענישות חמורות.

פירה כתב ספרים חשובים על המהפכה, ולמד על רעיונות פוליטיים שונים. בספרו האחרון מ-1995 הוא ביקר את הרעיון הקומוניסטי במאה ה-20. הספר תורגם לשפות רבות.

הוא עבר מהשקפת עולם קומוניסטית כשהיה צעיר להשקפה ליברלית בבגרותו. פרנסואה פירה הותיר השפעה גדולה על האופן שבו חוקרים בוחנים את ההיסטוריה.