פְּרַנְץ (לֵוִי) רוֹזֶנצְוַייג (25.12.1886, 10.12.1929) היה פילוסוף יהודי-גרמני, מחנך ומתרגם. נולד בקאסל, גדל במשפחה אמידה עם זרם ליברלי-מתבולל, אך נשאב אל עניין דתי מוקדם בזכות דמותו של אדם-אברהם, אחי סבו. בתחילה למד רפואה, ואז עבר להיסטוריה ופילוסופיה; השפעתו המחשבתית כוללת הכרות מעמיקה עם הגל, קאנט וניטשה.
בגיל 27 הוטבל לנצרות הפרוטסטנטית, אך בתוך חודשים חזר ליהדות לאחר חוויית תפילת יום כיפור. חווייה זו והשיבה למסורת השפיעו עמוקות על מחשבתו ועל יצירתו. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני. אחרי המלחמה כתב את ספרו המרכזי כוכב הגאולה (1921), ובו פיתח את מה שכינה "המחשבה החדשה", אקזיסטנציאליזם דתי.
בשנות העשרים הקים בפרנקפורט את "בית המדרש היהודי החופשי" (Das Freie Jüdische Lehrhaus). יחד עם מרטין בובר תרגם חלקים מהתנ"ך לגרמנית. עבודתו תרגומית וכלת-חינוכית כוונה להפגיש בין המסורת לבין השפה והחיים של יהודי גרמניה המודרניים.
בשנת 1922 חלה בניוון שרירים (מחלה שפוגעת בשרירים ובתנועה). המחלה החמירה והוא נאלץ להפסיק ללמד ולהשלים כתבים רבים רק בעזרת הכתבה. נפטר בפרנקפורט ב-1929. מדי שנה מוענקת בגרמניה מדליית בובר-רוזנצווייג על תרומה לדיאלוג יהודי-נוצרי.
רוֹזנצווייג פיתח פילוסופיה דתית שנושאת גוון אקזיסטנציאליסטי (אקזיסטנציאליזם = זרם פילוסופי שמדגיש את חוויית האדם הפרטית והקיום). הוא שאף להחליף את שפת האידיאליזם ההגליאני, שהייתה מופשטת והרחקה את חויית היחיד, בשפה שמדגישה יחסים, דיאלוג וסיפור.
בכוכב הגאולה בנה מערך שבו שלושת היסודות, אל, עולם ואדם, נשמרים כשווים ולא מצטמצמים זה בזה. לצד שלושת היסודות הוא מבחין בשלוש "מסילות": בריאה (עבר), התגלות (הווה) וגאולה (עתיד). המרכז הוא ההווה והתגלות, מפגש דיאלוגי בין אדם לאל.
הגל (פילוסופיית הגל = אידיאליזם תורשתי) השפיע עליו עמוקות, אך רוזנצווייג התעקש להתנגד לנטייה הזו שמיטשטשת את הפרט. מלחמת העולם הראשונה חשפה בפניו את כישלון האידיאליזם לתת מענה ל"אני" השבור. הוא שאף לחדש את החשיבה מתוך המקורות היהודיים ובאמצעות שפת סיפור ודיאלוג.
הרעיון המרכזי: הסיפור מכיל יחסים ודרמה. במקום לנסח הכל במושגים מופשטים, יש לפנות לטקסטים דרמטיים כדי להבין את הקיום והיחסים בין האל, האדם והעולם.
בריאה, התגלות וגאולה הם שלושה סוגי "דרמה" בזויתו: הבריאה, דרמה בין האל והעולם; ההתגלות, דרמה בין האל והאדם; הגאולה, דרמה בין האדם והעולם. תפקיד הספרות המקראית וסיפורי הבריאה הוא לסייע להבנת יחסים אלה.
יחסי דיאלוג הם אסימטריים: האל פעיל והעולם פסיבי; האדם הוא היציר שמקבל ונותן. היכולת לעמוד ולקבל (פסיביות שמקבלת שינוי) היא מרכיב חשוב בדיאלוג.
סבילות כאן קשורה לסבל וליכולת לשאת. רוזנצווייג טוען שהמפגש עם המוות מביא להתעוררות שיכולה להפוך סבל פסיבי לסבילות שמפרה חיים. המעבר הזה מתרחש במסלול מן הבריאה להתגלות, ומחובר לאהבה.
לפי רוזנצווייג, אומות העולם מגדירות את זהותן לפי ארץ, שפה וחוק. זו זהות תלוית זמן. לעומתם, היהודי נושא את המרכיבים האלה בפנימיותו; זהותו פחות תלויה בזמן וחיה ב"נצח". לכן העם היהודי יכול לשמר זהות גם בלי ארץ או שפה משותפת.
רוזנצווייג ראה בקשר לעם ישראל קשר דתי-משפחתי ולא קשר לאומי רגיל. למרות כבודו לציונות ולמחנךיו, לא קיבל תפיסה של מדינה כיעד מושלם. המדינה היא כלי, לא המטרה. לכן יחסו לציונות היה מורכב ולפעמים מנוכר.
שלושת היסודות (אלוהים, עולם, אדם) הם גם פרטי-יהודי וגם אוניברסלי. היהדות מציעה בשורה פרטיקולרית לצד בשורה אוניברסלית, לכן אין סתירה בין הייחודיות לבין ההשפעה העולמית של המסורת.
לוח השנה והחגים המאורגנים מחזקים זהות יהודית. המחזוריות של החגים יוצרת אחידות ומאפשרת חיים שאינם תלויים בתקופות היסטוריות בלבד.
התגלות היא המפגש המתמיד בהווה. אצל רוזנצווייג השפה והדיאלוג הם כלי ההתגלות. הצו "ואהבת" הוא הבסיס ליחסים האלה: האדם מקבל אהבה מהאל ומעביר אותה לאחר.
ההתגלות קשורה לאהבה: אהבה היא מצרך שמאפשר לאדם לחיות בהווה, למרות המוות. המוות הופך לכלי שמוביל לחיים אמיתיים, מתוך הכרה בסופיות באה ההתחייבות לאהבה ולחיי מצווה.
שיר השירים משמש אצלו דוגמה המרכזית לאהבה דיאלוגית, שבה מוחבאת גם ההתגלות בין אדם לאל. הטקסט מפגיש אהבה אנושית ויחס אלוהי.
העבודות המרכזיות כוללות את כוכב הגאולה, מאמרים על חינוך ותפילות שעשה, ותרגומי מקרא ויצירות של יהודה הלוי יחד עם מרטין בובר. חלק מעבודותיו הושלמו או הוצאו לאור על ידי בובר ואחרים לאחר מותו.
פרנץ רוזנצווייג נולד ב-1886 בקאסל בגרמניה. הוא היה פילוסוף יהודי. פילוסוף = אדם שחוקר רעיונות על החיים והאל.
בצעירותו למד רפואה ואז עבר ללמוד פילוסופיה. בגיל צעיר קיבל טבילה לנצרות, אבל חזר ליהדות אחרי חוויית תפילה ביום כיפור. אחרי מלחמת העולם הראשונה כתב ספר חשוב בשם כוכב הגאולה.
הוא עסק בחינוך והקים בית מדרש פתוח בפרנקפורט. יחד עם חברו מרטין בובר תרגם חלקים מן התנ"ך לגרמנית. ב-1922 חלה במחלת שרירים. המחלה החמירה והוא נפטר ב-1929.
רוזנצווייג רצה לחשוב על האל, האדם והעולם כאנשים שמדברים זה עם זה. הוא קרא לזה דיאלוג. דיאלוג = שיחה בין שניים.
הוא חשב שסיפורים מדברים על יחסים וטוב ללמוד מהם. לכן השתמש בסיפורי הבריאה ובטקסטים מקראיים.
הוא דיבר על שלושה עניינים: בריאה (איך העולם נברא), התגלות (איך האל מדבר לאדם), וגאולה (איך האדם תורם לעולם). אלה כמו שלושה שלבים שקשורים לעבר, הווה ועתיד.
רוזנצווייג אמר שהמוות מזכיר לנו שחיי עכשיו חשובים. האהבה עוזרת לאדם לחיות בהווה. הצו "ואהבת" אומר לאהוב את האל ואת השכן.
הוא שיבח את שיר השירים בתנ"ך. שיר השירים נראה כמו שיר אהבה, אבל אצלו הוא מדבר על קשר מיוחד בין אדם לאל.
הוא כתב את כוכב הגאולה, תרגם חלקים מן התנ"ך ותרגם שירים של יהודה הלוי. כמה מחבריו הוציאו לפועל חלק מעבודותיו אחרי מותו.
תגובות גולשים