פרסף חיוור

פרסף חיוור (Rhinolophus mehelyi) הוא מין עטלף המופץ בדרום אירופה, בדרום אפריקה ובאזורים באסיה מטורקיה ועד אפגניסטן. בעבר היה נפוץ באזור הים התיכוני; הזואולוג ישראל אהרוני דיווח שאחרוני הפרספים נראו בתל־אביב, ומאז המין נכחד מארץ־ישראל. בשנת 2002 נלכד פרט במערת עלמה, אך כיום המין מוכר כנכחד מישראל.


זהו עטלף בגודל בינוני עם שפתיים חיוורות, אוזניים אפורות־חומות וקרום תעופה אפור־חום. הפרווה יחסית עבה: בסיסי השערות אפורים־לבנים, הבטן כמעט לבנה והגב אפור־חום, כשהגבול בין בטן לגב ברור.

הפרסף החיוור מתרבה ומנוח במערות, בעיקר במערות אבן גיר בקרבת מקווי מים. הוא חולק מערות עם מיני פרספים אחרים, ואינו משתמש בבתי עטלפים מלאכותיים; לכן מצבו מוגדר כ"פגיע".

תזונתו מבוססת על חרקים, בעיקר עשים. הוא יוצא לצוד בשעת הדמדומים ועף נמוך מעל הקרקע, לעתים מעל מדרונות חמים, עצים ושיחים. את הטרף הוא מאתר באמצעות איכון הד, שליחת קולות והאזנה להד שלהם (דרך זיהוי החזרת הקול). הקריאות שלו הן בתדרים גבוהים מאוד, בין 105 ל-112 קילוהרץ, עם צניחה בתדירות בסוף הצליל שארכה בדרך כלל 20, 30 מילישניות. תדרים אלה חופפים לעתים למיני פרספים קרובים.

פרסף חיוור הוא סוג של עטלף. הוא חי בדרום אירופה ובהרים של אסיה, מטורקיה ועד אפגניסטן. פעם רואים אותו גם בארץ, אבל היום הוא נעלם מישראל. ב-2002 נתפס פרט במערת עלמה.


יש לו שפתיים בהירות, אוזניים חומות וקרום תעופה אפור־חום. הפרווה מגנה עליו: הבטן כמעט לבנה והגב אפור־חום.

הוא גר במערות ליד מים. הוא אוכל בעיקר עשים (חרקים). יוצא בערב לצוד ועף נמוך מעל הקרקע. הוא מוצא את הטרף בעזרת איכון הד, שליחת קולות שאנשים לא שומעים, ואז הוא מקשיב להד. הקולות שלו מאוד גבוהים, בערך 105, 112 קילוהרץ, ולכן קשה לשמוע אותם.