פירוש העולמות המרובים הוצע על ידי יו אוורט ב-1957. לפי פירוש זה, בעת מדידה קוונטית היקום 'מתפצל' לכמה יקומים. כל יקום מקבל אחת מהתוצאות האפשריות. כאן פונקציית הגל (המאפיינת את מצב המערכת הקוונטית) היא גלובלית ולא קורסת. קריסה זו היא המושג שבפרשנות הקופנהגן, והוא מתאר החלפת סופרפוזיציה (מצב בו מערכת נמצאת בכמה מצבים יחד) במצב יחיד אחרי מדידה.
בדוגמה המפורסמת של שרדינגר החתול נתון בסופרפוזיציה של "חי" ו"מת" כל עוד לא בודקים אותו. לפי העולמות המרובים, אחרי שנביט בחדר ייווצרו שני ענפים: בעולם אחד החתול נראה חי, ובעולם אחר הוא נראה מת. המסקנה היא שהתודעה של המתבונן נשזרת עם התוצאה. לכן כל צופה תופס רק ענף אחד כאילו פונקציית הגל קרסה.
בעולמות המרובים אין 'הסתברות שאירוע יתרחש', כי כל התוצאות מתרחשות בעולמות שונים. במקום זאת מדברים על "מידת קיום", גודל שמקורו במשרעת פונקציית הגל. מידת הקיום נותנת את ההסתברות שרואים תוצאה מסוימת בדיעבד, כלומר ההסתברות שהתודעה שלנו נמצאת בעולם שבו התוצאה הזאת קרתה.
יתרונות:
- הניסוח מתמטי ומדויק, ואין בו קריסה מסתורית של פונקציית הגל.
- לפי פירוש זה מכניקת הקוונטים הופכת לדטרמיניסטית וריאליסטית יותר.
- באפיונים מתקדמים משתמשים בדה-קוהרנטיות קוונטית (איבוד סופרפוזיציה) כדי להסביר מתי מערכות מתנהגות קלאסית ולא מתפצלות.
- המודל נותן הבנה שונה ל'כוונון הדק' של היקום: ייתכן שיש אינספור יקומים, ובאחד מהם התנאים מתאימים לחיים.
חיסרון מרכזי הוא הצורך בהנחה של אינספור יקומים מקבילים שאי-אפשר להבחין בהם ישירות.
חוקרים נוספים, כולל פרופ' יקיר אהרונוב ופרופ' לב ויידמן, הרחיבו את הרעיון ופיתחו את רעיון "מידת הקיום" והבנה הסתברותית מחודשת.
נכון ל-2013 אין ניסוי מקובל שמבדיל בין פירוש העולמות המרובים לפרשנות הקופנהגן. לכן הדיון נמשך בקהילה המדעית.
פירוש העולמות המרובים הוצע ב-1957 על ידי יו אוורט. הוא אומר שכשממדידים דבר קוונטי, היקום 'מתפצל'. בכל יקום מתרחשת תוצאה אחרת.
דמיינו חתול במצב לא ברור, חי או לא חי. זהו ניסוי מחשבתי, לא אמיתי. לפי הרעיון, אחרי שבודקים יהיו שני עולמות. בעולם אחד החתול נראה חי. בעולם אחר הוא נראה לא חי. הצופה בכל עולם חווה רק את התוצאה של העולם שלו.
במקום לומר תוצאה היא יותר או פחות סבירה, מדברים על "מידת קיום". זאת דרך למדוד כמה עולמות יש עם תוצאה מסוימת.
יתרון: זה מסביר את הדברים בלי להניח "קריסה" מוזרה של מצב הקוואנטי. חסרון: צריך להניח הרבה יקומים שלא רואים.
המדענים מתווכחים עד היום ויש צורך בניסויים כדי להחליט מי צודק.
תגובות גולשים