פרשת בן ברכה עוסקת בחטיפה וברצח של אל-מהדי בן ברכה, מנהיג אופוזיציה מרוקאי. נטען כי במעשה היה מעורב "המוסד", שירות הביון החיצוני של ישראל. המקרה עורר סערה דיפלומטית ופוליטית והשפיע על היחסים בין ישראל לצרפת בשנות ה־60.
בן ברכה נולד ברבאט ב־1920. הוא היה מנהיג פלג שמאלי במרוקו ותמך בתנועות אנטי־קולוניאליות. ב־1962 הואשם בהתנגדות למלך חסן השני והוגלה. לאחר שתמך באלג'יריה בסכסוך גבולות, נדון למוות בהיעדרו.
לפי מחקרים ועיתונאים, ביניהם שמואל שגב, הועבר לצרפת רמז שאיפשר לשירותי הביטחון המרוקאים לאתרו בז'נבה. בן ברכה נעלם בפריז ב־29 באוקטובר 1965, לאחר שנצפה במהלך מעצר על ידי שוטרים צרפתים. ראש "המוסד", מאיר עמית, דיווח לראש הממשלה לוי אשכול כי בן ברכה נהרג.
בצרפת הועמדו שני קציני משטרה לדין בגין חטיפה, ונגזרו עונשי מאסר ב־1967. השופט ציין כי האשם העיקרי בחטיפה הוא שר הפנים המרוקאי, הגנרל מוחמד אופקיר. איש בעל עבר פלילי, ז'ורז' פיגו, טען בבית המשפט שראה את אופקיר דוקר את בן ברכה. לאחר מכן מצאו את פיגו מת, ואופן מותו הרשמי הוגדר התאבדות.
בהמשך הופיעו טענות נוספות לגבי נסיבות מותו וקבורתו של בן ברכה. חלק מהעדויות טענו שהוא מת במהלך חקירה בצרפת; גרסאות אחרות דיברו על העברת גופתו למרוקו. בארצות הברית שוחררו ב־1976 מסמכי CIA הקשורים לפרשה, אם כי רבים מהם נותרו חסויים. מסמכים צרפתיים שפורסמו ב־2001 ופעולות נוספות ב־2004 עוררו שוב סערה.
הפרשה שימשה גם השראה לקולנוע. הבמאי איב בואסה ייצר ב־1972 את הסרט L'Attentat ("ההתנקשות").
החשדות למעורבות "המוסד" ייצרו מחלוקת קשה בישראל. נשיא צרפת דה גול גינה את מעורבות השוטרים הצרפתים. בתוך השלטון הישראלי התפתח מאבק בין איסר הראל, שהיה יועץ לענייני מודיעין, לבין מאיר עמית, ראש "המוסד". הראל דרש חקירה רשמית. ראש הממשלה לוי אשכול טען כי לא ידע על הפעולה מראש. הוקמו ועדות חקירה צבאיות ואזרחיות, אך לא ניתנו תוצאות ברורות.
בעיתונות פנימית הופצו רמזים בלבד, בגלל צנזורה צבאית. בדצמבר 1966 פרסם שבועון בשם "בול" ידיעות שהקשרו את הישראלים לפרשה. מערכת העיתון נתפסה והמו"ל ועורך נעצרו. משפטם היה סודי, והם ישבו בכלא כמה חודשים עד שחרורם.
הדיון הציבורי חזר אל פני השטח בעת משפט קציני המשטרה הצרפתים במאי 1967. בהמשך נחשפו פרטים נוספים על קשרי המוסד ושירותי מרוקו: קשרים שהתפתחו בתחילת שנות ה־60 ביוזמת המלך חסן השני, אימון סוכנים מרוקאים ועבודת שטח משותפת. לפי גרסאות שונות, סוכנים ישראלים סייעו או היו מעורבים בחטיפה, אך בישראל לא הוצגה הוכחה רשמית שמאשרת את כל הטענות.
אל-מהדי בן ברכה היה מנהיג אופוזיציה ממרוקו. אופוזיציה = אנשים שהתנגדו לשלטון המלך.
בשנת 1965 הוא נעלם בפריז. אנשים ראו אותו נעצר על ידי שוטרים. אחר כך דווח שהוא נהרג.
יש טענות שממשלת מרוקו ושירותי ביטחון זיהו אותו והובילו אותו לצרפת. יש גם טענות על מעורבות של "המוסד", המוסד זה שירות הביון של ישראל. לא כל הפרטים ברורים עד היום.
המעשה עורר סערה גדולה. צרפת כעסה והעמידה לדין שוטרים שהיו מעורבים. בישראל פרצה מחלוקת פוליטית גדולה בין אנשי ממשל ובין ראשי המוסד.
במדיה היו מעצרים של עיתונאים שניסו לפרסם על הפרשה. מאוחר יותר שוחררו מסמכים שקשורים לפרשה, ופרטים נוספים פורסמו.
הפרשה גם השפיעה על קולנוע. ב־1972 יצא סרט שהושפע מאירועים אלה.
החשדות עמדו במרכז הרבה דיונים. חלק מהאחראים טענו שהם לא ידעו על הפעולה מראש. הקמת ועדות חקירה לא יצרה סגירת פרשה. עם הזמן חלק מהמידע התגלה, אבל אין אישור רשמי לכל הטענות.
תגובות גולשים