פרשת ווטרגייט

'''פרשת ווטרגייט''' הייתה שערורייה פוליטית בארצות הברית בין 1972 ל-1974.
היא הובילה להתפטרותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון ב-9 באוגוסט 1974.
האירועים התרחבו על רקע המתח הציבורי ממלחמת וייטנאם ואובדן אמון בממשל.

סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 היו שנים של חוסר יציבות פוליטית וחברתית בארה"ב.
השתתפות ארצות הברית במלחמת וייטנאם עוררה מחאות רחבות ברחבי המדינה.
ניקסון, שזכה בבחירות 1968, הגיע לשלטון בהבטחה לסיים את המלחמה.

האווירה הציבורית כללה הפגנות לאלימות משותפת נגד המלחמה ותנועת זכויות אזרח.
"ילדי הפרחים" ותרבויות נגדיות אחרות קידמו רעיונות שונים מערכי החברה המסורתיים.
הלחץ הציבורי השפיע על הסביבה הפוליטית ועל הביקורת הציבורית על הממשל.

במאי 1967 נוצרו מחקרים סודיים על מהלכי הממשל בווייטנאם, שנקראו "מסמכי הפנטגון".
דניאל אלסברג, אחד כותבי המסמכים, הדליף אותם לניו יורק טיימס ב-1971.
המסמכים הראו שהממשל הטעה את הציבור לגבי המלחמה.
ניסיון הממשל לעצור את הפרסום חיזק את תחושת אי האמון בציבור.
ממדי ההדלפה הובילו אף לפריצה לחייו הפרטיים של אלסברג על ידי צוותי מעקב.

ניקסון המשיך במדיניות חוץ בולטת, כולל פתיחה לסין ומדיניות דטאנט עם בריה"מ.
בבחירות 1972 ניקסון ניצח בניצחון גדול על ג'ורג' מקגוורן.

ב-17 ביוני 1972 נתפסו חמישה פורצים במטה המפלגה הדמוקרטית בווטרגייט.
הפורצים הועמדו בדיעבד בקשר לוועדה לבחירה מחדש של ניקסון (Committee to Re-elect the President, CRP).
גילוי טלפון של בכיר בבית הלבן בפנקסו של אחד העצורים חיבר בין הפריצה לעוזרי הנשיא.

שני כתבים מהוושינגטון פוסט, בוב וודוורד וקרל ברנסטין, התחילו לחקור את הפרשה.
הם קיבלו מידע מ״גרון עמוק״, מודיע חשאי (אדם מאחורי ההדלפות) שהסייע בחקירה.
כתבותיהם ושימור העניין הציבורי מנעו מהפרשה להישכח.

החקירה גילתה קשרי מימון ופעולות סמויות שנוהלו דרך אנשי קרובים לנשיא.
התגלה שצוותים בבית הלבן וב־CRP ביצעו פעולות ריגול והשפעה כנגד יריבים פוליטיים.

בשנת 1973 הוגשו כתבי אישום נגד הפורצים ופתחו משפטים.
הפרשה התפתחה בשלושה צירים מקבילים: משפט פלילי, חקירות סנאט, וחקירת תובע מיוחד.
התבטאויות ועדות, ציטוטים בלתי צפויים וחקירות עיתונאיות הגבירו את הלחץ הציבורי.

כמה מעוזריו של ניקסון הודה בפעולות לא חוקיות ובחצאי שקרים.
התגלו ניסיונות הטיוח, כולל פריצות נוספות כדי למצוא מידע שיפגע בעדויות.
כמה יועצים בכירים התפטרו או הודחו: בין היתר ג'ון ארליכמן וה. ר. הולדמן.

הסנאט הקים ועדת חקירה בראשות סם ארווין.
דיוני הוועדה שודרו בטלוויזיה והגיעו לקהל עצום בארצות הברית.
התובע הכללי מינה חוקר מיוחד, ארצ'יבלד קוקס, לחקור את הפרשה לעומק.
ג'ון דין, יועץ בבית הלבן, היה בין הראשונים לשתף פעולה ולמסור עדויות.

נחשפה מערכת הקלטה בחדר הסגלגל בבית הלבן.
הקלטות אלה תיעדו שיחות בין ניקסון ובין עוזריו, והפכו למטרת חקירה מרכזית.
ניקסון ניסה להתחמק מהמסירה, בטענה לחסינות נשיאותית.
בסופו של דבר הוגשו צווי בית משפט שהכריחו אותו למסור חלק מהקלטות.

הקלטות חשפו תוכניות להכשיל את החקירה על ידי טיעון לפגיעה בביטחון הלאומי.
אחת ההקלטות שנקראה "האקדח המעשן" (Smoking Gun) הראתה שחלקו של ניקסון בתכנון הטיוח היה ישיר.

ניקסון פיטר את החוקר המיוחד וקידם פיטורים במשרד המשפטים באוקטובר 1973.
מהלך זה כונה "טבח מוצאי שבת" (Saturday Night Massacre) ויצר זעם ציבורי וקונגרס.
האירוע חיזק קריאות להדחתו של הנשיא.

לאחר חשיפת ההקלטה ה"אקדח המעשן" איבד ניקסון את רוב תומכיו בקונגרס.
הוועדות אימצו סעיפים להעמידו לדין בבית הנבחרים. ניקסון בחר להתפטר ב-8 באוגוסט 1974.
סגן הנשיא ג'רלד פורד מונה לנשיא ומאוחר יותר חנן את ניקסון ב-8 בספטמבר 1974.

הפרשה הובילה לרפורמות בחוקי מימון מפלגות, שקיפות ציבורית ושינוי התרבות העיתונאית.
שם המשפחה "-גייט" הפך لاحقاً לסיומת לשערוריות פוליטיות רבות בעולם.

זהותו של מי שכונה "גרון עמוק" נשמרה סודית שנים רבות.
ב־2005 חשף מארק פלט, לשעבר סגן ב-FBI, שהיה הגורם שהעניק טיפים לעיתונאים.

הפרשה הוצגה בספר "כל אנשי הנשיא" ובסרט עיבוד מאוחר יותר.
היא השפיעה על סרטים, סדרות והצגות רבות, וגם השראתה לשמות יצירות רבות.

'''פרשת ווטרגייט''' הייתה שערורייה גדולה בארצות הברית בשנות ה-70.
היא התחילה כאשר פרצו למשרדי המפלגה שנקראו ווטרגייט.
הפורצים נעצרו והחלו חקירות.

באותם שנים רבים ביקרו את המלחמה בווייטנאם.
אנשים הפגינו ורבים לא האמינו לממשל.

ביום אחד גילו שומרים חמישה אנשים בתוך המבנה.
בדקנו ומצאנו קישורים לאנשים שעבדו בשביל הנשיא ריצ'רד ניקסון.

שני עיתונאים מהוושינגטון פוסט חקרו את המקרה.
מישהו חשאי נתן להם טיפים. אותו אדם כונו "גרון עמוק".
הכתבות שלהם חשפו דברים חשובים לציבור.

בבית הלבן הייתה מערכת שהקליטה שיחות הנשיא.
בגלל ההקלטות התגלה שניקסון והאנשים סביבו תכננו לטשטש ראיות.
אחת ההקלטות נקראה "האקדח המעשן". היא הראתה את המעורבות של הנשיא.

הרבה עוזרים בבית הלבן הודו או הודחו.
הקונגרס היה קרוב להדיח את הנשיא.
בסוף ניקסון התפטר ב-9 באוגוסט 1974.
הסגן שלו, ג'רלד פורד, הפך לנשיא.
פורד חנן את ניקסון מאוחר יותר.

הפרשה לימדה ששלטון צריך להיות שקוף ויש חוקים נגד רמאות.
גם העיתונות למדה להיות יותר חקרנית ולגלות כשיש טעויות גדולות.