פרשת יתרו

פרשת יתרו היא הפרשה החמישית בספר שמות. היא נפתחת בהגעתו של יתרו, חותנו של משה, למחנה ישראל עם ציפורה אשתו ובניו גרשם ואליעזר. התורה מסבירה בקצרה מדוע שמו של אליעזר ניתן.


משה יוצא לקבל את פני יתרו. יתרו מהלל את האלוהים על ניסי יציאת מצרים. הפרשנים נחלקים אם הביקור קרה לפני או אחרי מעמד הר סיני.

למחרת ראה יתרו שמשה שופט את העם לבדו. העם עמד וחיכה שעות רבות. יתרו המליץ למנות מנהל שיפטור בעיות מקומיות. הוא הציע מערכת שיפוט היררכית: "שרי עשרות" (אחראים על כעשרה בתי אב), מעליהם "שרי חמישים", "שרי מאות" ו"שרי אלפים". שאלות שאינן נפתרות יורדות עד שרי האלפים ורק בקושי גדול מגיעות אל משה. משה מקים את המערכת ויתרו שב לארצו.


בני ישראל נוסעים מרפידים וחונים ליד הר סיני בחודש השלישי. משה עולה להר ומקבל הוראות מאלוהים. העם מתכונן: הוצג ציווי להיטהר ולהתרחק מההר לכמה ימים.

בהופעה דרמטית נראו ענן, ברקים, קולות ושופר. ההר רעד והעם חרד. ה' דיבר ומסר את עשרת הדיברות:
1. אנכי ה', זכירת יציאת מצרים
2. לא יהיו לך אלוהים אחרים
3. לא תשא את שם ה' לשווא
4. זכור את יום השבת וקדשו
5. כבד את אביך ואת אמך
6. לא תרצח
7. לא תנאף
8. לא תגנוב
9. אל תענה עדות שקר
10. לא תחמוד

אחרי ההתגלות בני ישראל מבקשים שמשה יתאם בינם לבין ה'. פרשנים שונים מצביעים על שתי גישות: חלקם אומרים שהבקשה נאמרה אחרי עשרת הדיברות, ואחרים שמדובר לפני פחותה, כתוצאה מהפחד מההתגלות.

לאחר מכן מופיעים כללים לשיטת העבודה במזבח. בין היתר נאסר לשים ברזל על אבני המזבח, ונאסרה עליית מדרגות על המזבח, במקום זאת נבנה כבש.


הפרשה נקראת בשבת הנופלת בין י"ז, כ"ד בשבט בלוח העברי.


הפטרת הפרשה היא תיאור ההתגלות בספר ישעיהו, במנהגים שונים יש וריאציות של הפסוקים הנקראים.


בחלק מהעדות, בעיקר בתוניסיה, נוהגים לערוך לפני השבת סעודה הנקראת "סעודת יתרו". ישנו גם פיוט מיוחד שנאמר במנהגי אשכנז בשם "אמרות האל טהורות" ופזמון מיוחד לקטע "ישמח משה" בתפילת שחרית. בקהילות חלב קוראים מדרש בערבית-יהודית על עשרת הדיברות, הידוע בשם "אבתידא כלאמנא".

פרשת יתרו מתחילה בהגעתו של יתרו, חותן משה. חותן זה אומר שותפים קרובים במשפחה של אשת משה. הוא מביא את ציפורה ובניהם גרשם ואליעזר.


משה מקבל את יתרו בברכה. יתרו שומע על ניסי יציאת מצרים ומשבח את האל.

למחרת יתרו רואה שמשה שופט לבד. העם ממתין זמן רב. יתרו מציעשיטה: לחלק את העבודה לשופטים קטנים. יש "שרי עשרות" (כל אחד על כעשרה), ואחר כך שרים אחרים עד שרי אלפים. כך בעיות נפתרות מהר יותר.


העם חונה ליד הר סיני. משה עולה להר. אלוהים מדבר לעם. העם מתבקש להתכונן ולהתרחק מההר כמה ימים.

במעמד הר סיני היו ענן, ברקים וקולות חזקים. העם חש פחד והשתומם. שם קיבלו את עשרת הדיברות, אלה החוקות החשובות:
1. אני ה', זכרו שא-ל הוציא את העם ממצרים
2. לא יהיו לכם אלוהים אחרים
3. לא להשתמש בשם ה' לשווא
4. לזכור את השבת ולשמור אותה
5. לכבד את ההורים
6. לא להרוג
7. לא לבגוד
8. לא לגנוב
9. לא לשקר נגד חבר
10. לא לקנא במה שיש לאחרים

העם ביקש שמשה יהיה ביניהם ובין אלוהים. אחרי זה ניתנו גם כללים קלים לתפילה ולמזבח, כמו לא לשים ברזל על אבני המזבח.


יש קהילות שחוגגות סעודה לפני השבת הזאת. קוראים גם פיוט מיוחד ויש ניגון ל"ישמח משה". בקהילות חלב קוראים מדרש מיוחד על כל דיבור מהעשרת הדיברות.