פרשת ציצרו

1943 היה מפנה במלחמת העולם השנייה. הסובייטים ניצחו בקרבות מרכזיים, ובעלות הברית פתחו בפלישות לאיטליה וסיציליה. בעלות הברית שאפו לתכנן נחיתה באירופה המערבית, והגרמנים חיפשו מידע על מיקום הנחיתה. טורקיה שמרה על נייטרליות, ובאנקרה היו שגרירויות של שני הצדדים. השגריר הבריטי היה סר יו נצ'בול-האג'יסן. השגריר הגרמני היה פרנץ פון פאפן.

באוקטובר 1943 התקשר אדם לנספח הגרמני באנקרה, קרל לודוויג מויציש. נספח = דיפלומט שמשרת בשגרירות. האדם טען שיש לו מידע חשוב. בפגישות סודיות סיפר האדם שהוא השרת האישי של השגריר הבריטי במעון הפרטי שלו. שמו היה אליאסה באזנה, וכינויו בגרמניה היה "ציצרו".

ציצרו צילם מסמכים חסויים שהשגריר החזיק בכספת במעונו. הבריטים לא ערכו בדיקות ביטחוניות לשרת, והשגריר נהג לקחת מסמכים מהשגרירות לביתו. ציצרו העתק מפתח הכספת והעתיק את המסמכים. הגרמנים שילמו לו סכומים גדולים בשנים 1943, 1944, כולל מזומנים ויהלומים.

המסמכים כללו התכתבויות ודוחות, ובפרט סיכומים מוועידות נובמבר 1943: מוסקבה, קהיר וטהראן. במסמכים עלה שהפלישה לאירופה לא תתבצע מהבלקנים, אלא ממערב אירופה. עם זאת, הגרמנים לא ניצלו את המידע. הם חשדו שהמסמכים הושתלו בהם, וגם היתה יריבות פנימית בין פיקוד צבאי לדיפלומטיה בגרמניה. באפריל 1944 התפטר ציצרו, מחשש להיחשף.

הגרמנים שילמו לציצרו בחלקם בשטרות מזויפים. השטרות הונפקו במסגרת "מבצע ברנהרד", מבצע נאצי לזיוף כסף בריטי במטרה לפגוע בכלכלה.

הנספח הגרמני מויציש פרסם בשנת 1950 ספר על האירוע בשם "מבצע ציצרו". בשנת 1952 יצא סרט הוליוודי מפורסם, "חמש אצבעות", ששינה פרטים וסיפר סיפור בדיוני על ציצרו.

אליאסה באזנה נתגלה במערב גרמניה בתחילת שנות ה‑60. הוא דרש תשלום מהמדינה הגרמנית וניצח בתביעה בקבלת סכום צנוע. ב‑1962 פרסם את זכרונותיו "אני הייתי ציצרו". הוא מת ב‑1970 כשהוא עובד כשומר לילה במינכן.

למרות רשלנותו והדליפה, סר יו לא הועמד לדין. גילו, מעמדו וותק שירותו שימשו להגן עליו. ב‑1944 מונה כשגריר בבלגיה ושירת שם עד פרישתו ב‑1947. הוא מת ב‑1971 בגיל 85.

במלחמת העולם השנייה היו קרבות גדולים. טורקיה נותרה נייטרלית. באנקרה ישבו נציגים של מדינות שונות.

בשנת 1943 שירותי ביון גרמניים קיבלו מידע חשוב באנקרה. המידע הגיע משרתו הפרטי של השגריר הבריטי. שגריר = נציג של מדינה במדינה אחרת. משרת = אדם שעוזר לשגריר בבית.

השרת נקרא אליאסה באזנה. הגרמנים קראו לו "ציצרו". הוא צילם מסמכים סודיים מהכספת במעון השגריר. הוא מסר לצילומים לגרמנים וקיבל תמורה כספית.

המסמכים הכילו דוחות על פגישות חשובות בשלהי 1943. הם הראו שתכנון הפלישה לאירופה יהיה ממערב אירופה.

חלק מהכסף שקיבל ציצרו היה מזויף. הכסף המזויף הוכן במבצע נאצי בשם "מבצע ברנהרד". אחרי המלחמה נכתבו ספרים על האירוע. גם נעשה סרט הוליוודי בשנת 1952.

ציצרו חי תקופה במערב גרמניה. בשנות ה‑60 הוא קיבל תשלום קטן בבית משפט. ב‑1962 פרסם ספר זכרונות. הוא מת ב‑1970 במינכן.

השגריר לא נענש. הוא המשיך בשירותו ועבר לבלגיה. הוא פנה לפנסיה ומת ב‑1971.