צ'ארלי צ'פלין

לונדון, אנגליה. סר צ'ארלס ספנסר "צ'ארלי" צ'פלין (16.4.1889, 25.12.1977) היה שחקן, קומיקאי ובמאי אנגלי, שאומץ כסמל תקופת הסרט האילם. הוא זכור בעיקר בזכות דמות ה"נווד", אדם קטן במעיל קצר, מכנסיים רחבים, כובע קונגה ומקל הליכה, אותה פיתח והופיע בה ברבים מסרטיו. צ'פלין שלט בכל שלבי ההפקה: כתיבה, בימוי, משחק ובחירת המוזיקה.

צ'פלין נולד למשפחה של בדרנים וגדל בעוני. הוריו נפרדו כשהיה צעיר, ואמו עבדה בהצגות מוזיק-הול. בגלל הקשיים הכלכליים נשלחו הוא ואחיו לבתי מחסה כמה פעמים. חוויות הילדות הקשות האלה השפיעו על הנושאים והרגש בסרטיו.

הופעתו הראשונה על הבמה הייתה בגיל חמש כשהחליף את אמו שהפסיקה להופיע. הוא הצטרף ללהקות ולקבוצות וודוויל ולמד במה צעירה. בשנות ה־10 של המאה ה־20 כבר היה שחקן וקומיקאי מוכשר שהופיע בהצגות ונסע בסיבובי הופעות.

בשנת 1913 הוזמן לעבוד בחברת הקולנוע "קי-סטון" בלוס אנג'לס. ב־1914 הופיע בסרטים קצרים, ובמהרה יצר את דמות הנווד שאיתרה אותו בעולם. הוא החל גם לביים ולכתוב סרטים קצרים בקצב מהיר, ולממש דרישה לבדוק ולהעמיק בסצנות קומיות ורגשיות.

בשנת 1919 הקים יחד עם כמה יוצרים את חברת ההפצה "יונייטד ארטיסטס". זה נתן לו שליטה על הפקותיו. בתקופה זו יצר סרטים ארוכים ומשמעותיים, כמו "הנער" (1921), שבו שילב קומדיה ונושאים דרמטיים על עוני ומשפחה.

בשנים העוקבות עבד כעצמאי והפיק קלאסיקות אילמות: "הבהלה לזהב" (1925), "הקרקס" (1928) ו"אורות הכרך" (1931). אף כשהקולנוע עבר לדיבור, צ'פלין המשיך בסרטים אילמים וביצע פסקולים מוזיקליים שהלחין בעצמו. ב־1936 יצא "זמנים מודרניים", פרודיה חברתית על התעשייה והקפיטליזם, שהוא סרט אילם עם אלמנטים מודרניים.

ב־1940 יצא "הדיקטטור הגדול", קומדיה־ביקורת על משטרים טוטליטריים; זהו סרט דיבורי חלקית שבו צ'פלין מגנה דיקטטורים ומביע אידאלים של שלום. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא נקשר בפולמוסים פוליטיים; הועלו חשדות לשייכות לשמאל ולעיתים כינו אותו כ"קומוניסט". סכסוכים משפטיים וחקירות הובילו בסופו של דבר לכך שבתקופת ה־50 לא חודשה אשרת שהייתו בארה"ב והלך להתיישב בשווייץ.

ב־1953 עבר להתגורר בשווייץ. שם עבד פחות בקולנוע אך המשיך לערוך ולהוציא מהדורות לסרטיו הישנים ולכתוב את זכרונותיו. בשנות ה־50 וה־60 הוערך שוב על עבודתו; קיבל תארי כבוד ופרסים בינלאומיים. ב־1972 חזר לארצות הברית לקבל פרס מיוחד על מפעל חיים, וזכה לקבלת פנים חמה. נפטר ב־25 בדצמבר 1977 בשווייץ.

צ'פלין שינה את הקומדיה הקולנועית. סגנונו שילב קומדיה פיזית (סלפסטיק) עם רגשות ופאתוס, ויצר רגעים שמערבבים צחוק ודמעות. הוא הוזכר ברשימות אישים משפיעים של המאה ה־20. דמות הנווד הפכה לאייקון עולמי. כמה מסרטיו נשמרו ונחשבים לקלאסיקות. מוזיאונים, פסלים ופסטיבלים מוקירים את שמו ברחבי העולם.

צ'פלין נישא ארבע פעמים והיו לו 11 ילדים. מערכת היחסים שלו זכתה לתשומת לב ציבורית רבה ולקחה חלק במחלוקות משפטיות ותקשורתיות. הוא הושפע מחייו האישיים בעבודתו האמנותית.

זכה במספר פרסי אוסקר, בעיטור לגיון הכבוד הצרפתי ובתואר אבירות (סר). הסרטים "אורות הכרך", "זמנים מודרניים" ו"אורות הבמה" נכללים ברשימות של מיטב הקולנוע.

הסגנון של צ'פלין מאופיין בתנועה מדויקת, הבעה פיזית ורגש עז. הוא השפיע על יוצרים, במאים וקומיקאים ברחבי העולם. הקמת "יונייטד ארטיסטס" תרמה לחיזוק מעמד היוצר בתעשייה.

לונדון, אנגליה. צ'ארלי צ'פלין (1889, 1977) היה שחקן ובמאי מפורסם. הוא יצר דמות מוכרת שנקראה "הנווד". הנווד לבש כובע קטן, הביא מקל הליכה והיה מצחיק ולעתים עצוב.

צ'פלין נולד למשפחה של בדרנים. כשהיה ילד הוא חווה קשיים והיה עני. בגיל חמש עלה לראשונה על במה. מאותו זמן אהב להופיע.

בשנת 1913 עבר לאמריקה ועבד בסרטים אילמים. סרטים אילמים הם סרטים בלי דיבור מדובר על המסך. צ'פלין בנה סביבו צוות ויצר סרטים רבים. הוא כתב, ביים ושיחק בעצמו.

הוא ייסד ביחד עם אחרים חברה בשם "יונייטד ארטיסטס". זה נתן לו חופש לעשות את הסרטים שרצה.

כמה מסרטיו המפורסמים:
- "הנער" (1921), סיפור על אדם שאומץ ילד.
- "הבהלה לזהב" (1925), סיפור על חיפוש זהב.
- "אורות הכרך" (1931), סיפור רומנטי עם דמעות וצחוק.
- "זמנים מודרניים" (1936), סאטירה על מפעלים ומכונות.
- "הדיקטטור הגדול" (1940), סרט שהשמיע מסר נגד דיקטטורים.

בשנות ה־50 הוא עזב את ארצות הברית ועבר לשווייץ. שם המשיך לעבוד מעט וכתב את זכרונותיו. הוא זכה בפרסים רבים. נפטר ב־25 בדצמבר 1977.

צ'פלין השאיר מורשת גדולה. דמות הנווד שלו מוכרת ברחבי העולם. יש מוזיאונים, פסלים וחגיגות שמנציחים את שמו.