צ'ארלס לוטון

צ'ארלס לוטון נולד בסקרבורו, יורקשייר, ב-1 ביולי 1899 ונפטר ב-15 בדצמבר 1962. בילה חלק מילדותו בבית ספר ישועי, ושירת בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה עבד במשפחה והשתתף בהצגות חובבים. ב-1925 התקבל לאקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (RADA). הופעת הבכורה המקצועית שלו על הבמה הייתה ב-1926 בתפקיד אוסיפ בקומדיה של גוגול. בהמשך שיחק במחזות של צ'כוב ושייקספיר, והכיר שם את אלזה לנצ'סטר, שאיתה נישא ב-1929.

לוטון פנה גם למסך. כבר בסוף שנות ה-20 ובשנות ה-30 הופיע בסרטים אילמים ובסרטי קולנוע בריטים. ב-1932 בלט בתפקידים בסרטים כמו The Sign of the Cross שבו גילם את נירון, וב-1933 כיכב בתפקיד הנרי השמיני בסרט של אלכסנדר קורדה, The Private Life of Henry VIII. על הופעה זו זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.

הצלחתו של הסרט שכנעה אותו לפעול גם בהוליווד. בין תפקידיו המוכרים משנות ה-30 הם סוחר בג'ונגל ב-White Woman, האב הקשוח ב-The Barretts of Wimpole Street, והמפקד האכזרי קפטיין בליי ב-The Bounty (1935). את דמויותיו ההיסטוריות והקיצוניות מכל אלה משרטט לוטון בעוצמה קולית וויזואלית.

בשנות ה-30 שב לבריטניה ועבד שוב עם אלכסנדר קורדה. ב-1936 גילם את רמברנדט בסרט על הצייר ההולנדי. הוא גם היה מעורב בהפקות ניסיוניות ובקמת חברת הפקה משלו עם אריך פומר, שהפיקה סרטים פופולריים ברוח התקופה עד פרוץ המלחמה.

לאחר שהשתקע בארצות הברית והתגורר שם עם אשתו, קיבל אזרחות אמריקאית ב-1950. בשנות ה-40 וה-50 גילם מגוון תפקידים, לעתים דמויות ציניות או מרושעות, ולעתים דמויות יותר עדינות וסנטימנטליות. בין סרטיו הבולטים מאותה תקופה: This Land Is Mine (1943), The Canterville Ghost (1944), The Big Clock (1948), Hobson's Choice (1954) ו-Witness for the Prosecution (1957). הופעותיו הובילו למועמדות נוספת לאוסקר.

לוטון ביים וכתב את הסרט Night of the Hunter (1955). זהו סרט אפל-פנטזיה שהציב מול טוב שהאופי התמימי של ילדים ונשים רע מוחלט בדמות מטיף פסיכופת. הדימוי החזותי החזק והסגנון האקספרסיוניסטי הפכו את הסרט למשמעותי, אף שלא הצליח בקופות אז. היום רואים בו סרט משפיע וייחודי בעשייתו של לוטון כבמאי.

לוטון שמר על קריירה תיאטרלית פעילה כל חייו. בארצות הברית לאחר המלחמה עבד עם ברטולט ברכט בגרסה האנגלית של Galileo ושיחק במחזה Don Juan in Hell, שבו שילב קריינות ושיח. ביים הצגות בברודוויי וזכה להערכה כבימאי כשביים דרמטיזציות משמעותיות בשנות ה-50.

לקולו של לוטון הייתה קריירת הקלטות ענפה. הקליט קטעי ספרות וקלאסיקות, נאומים וסיפורי חג המולד. הקלטותיו הופצו על תקליטים ובקלטות, וחלקן יצאו גם לאחר מותו. ב-1962 זכתה הקלטתו בפרס גראמי.

לוטון הופיע גם בטלוויזיה. ב-1956 החליף תקופה את אד סאליבן והביא לאולפן אורחים מפורסמים, ובאופן כללי הופיע בתכניות וארייטי ובתכניות אירוח.

נישואיו לאלזה לנצ'סטר נמשכו שנים רבות והיו שיתוף פעולה מקצועי ניכר. הם לא הולידו ילדים. לאחר מותו כתבה לנצ'סטר ספר ובו טענה שהנישואים היו סוג של נישואים נוחים וכי לוטון היה הומוסקסואל. לוטון מת במהלך צילומים של סרט ב-1962, כשסבל מסרטן כליות.

לוטון השאיר אחריו שורת הופעות בולטות בקולנוע ובתיאטרון. בין הסרטים החשובים שנזכרים לעתים קרובות: The Private Life of Henry VIII (1933), The Bounty (1935), Rembrandt (1936), This Land Is Mine (1943), Night of the Hunter (1955) ו-Witness for the Prosecution (1957).

צ'ארלס לוטון נולד ב-1899 בעיירה בשם סקרבורו. הוא שרת במלחמה ונפגע מקשיי נשימה. אחרי המלחמה למד משחק ב-RADA (אקדמיה לאמנויות הדרמה). ב-1926 עלה לראשונה על הבמה.

לוטון עבר גם לקולנוע. ב-1933 שיחק את הנרי השמיני בסרט וזכה באוסקר. (אוסקר הוא פרס חשוב בקולנוע.)

הוא שיחק בתפקידים חזקים בסרטים היסטוריים. בין הסרטים המוכרים: The Bounty ו-Rembrandt. בהמשך שיחק גם בסרטים מודרניים יותר.

חזר לבריטניה ועבד שם עם מפיקים ידועים. הקים חברת הפקה והשתתף בסרטים לפני מלחמת העולם השנייה.

לאחר המלחמה עבר לארצות הברית והתאזרח שם ב-1950. שיחק בסרטים כמו This Land Is Mine ו-Witness for the Prosecution. לעיתים גילם אנשים קשוחים. לפעמים נתנו לו תפקידים מצחיקים או עצובים.

לוטון ביים את Night of the Hunter ב-1955. (במאי הוא מי שמנהל את צילום הסרט.) הסרט מציג שני ילדים ואישה מול מטיף רע. היום רואים בו סרט מיוחד וחשוב.

במהלך חייו שיחק וביים מחזות רבים. הוא העלה בין היתר גרסה של Galil eo (מחזה) ועבד גם בברודוויי.

לוטון היה גם קריין. (קריין הוא מי שקורא סיפור בקול להקלטה.) הקליט סיפורים וקטעים ספרותיים, וחלק מההקלטות יצאו שוב אחרי מותו.

הופיע בטלוויזיה והנחה תוכניות מוזיקה ואורחים מפורסמים.

התחתן עם השחקנית אלזה לנצ'סטר ב-1929. הם לא היו להם ילדים. לאחר מותו כתבה אלזה שהנישואים היו נוחים, וכי לוטון היה הומוסקסואל. לוטון מת ב-1962 מסרטן כליות. (סרטן הוא מחלה חמורה.)