צ'מבלו (מאיטלקית: Cembalo) הוא שם משפחתי לכלי מקלדת קורדופוניים. קורדופון הוא כלי שמפיק צליל ממיתרים. בפריטה (כלומר, פריטה על המיתר) נוצרים הצלילים. הצ'מבלו כולל גם את הווירג'ינל והספינט. זהו כלי מוקדם שדומה לפסנתר, ונגנו בו צ'מבללאן או צ'מבללנית. בעבר קראו לו גם "פסנתרון".
הבדלים מהפסנתר ומהקלאוויקורד: בצ'מבלו המיתר נפרט במפרט קטן (pick) שמותקן על מנוף. בפסנתר הצליל נוצר בעזרת פטישים שמכים את המיתרים. בקלאוויקורד הצליל נוצר על ידי לחיצה שמדלגת ישירות על המיתר.
כאשר לוחצים על מקש, החלק האחורי שלו עולה. המנוף מפעיל מפרט אופקי. המפרט פורט את המיתר ומשחרר צליל. לוח התהודה (הלוח שמעביר את הרטט) מחזק את הצליל.
לרוב יש כמה סטים של מיתרים לכל צליל. מדברים על "8 רגל" (צליל בגובה הכתוב), "4 רגל" (אוקטבה גבוהה) ולפעמים "16 רגל" (אוקטבה נמוכה). כל סט מיתרים יוצר גוון שונה. בקומבינציות אפשר להשיג צבעים שונים בעזרת מנופים. כל סט כזה נקרא רגיסטר, כלומר קבוצת מיתרים עם צליל מובחן.
הווירג'ינל הוא צ'מבלו פשוט ותיבה קטנה. בו יש בדרך כלל מיתר בודד לכל תו. המיתר נפרט קרוב למרכזו, וזה יוצר צליל שונה ונעים. יש שתי צורות מוכרות: הווירג'ינל הספינט, שבו המקלדת בצד והפריטה בקצה המיתר; והווירג'ינל המוסלר, שבו הפריטה נעשית במקומות שונים לאורך המיתר. במוסלר הצלילים הנמוכים חמים יותר, אך יש יותר רעש מכני.
הספינט הוא צ'מבלו קטן. מיתריו מונחים בזווית יחסית למקלדת. זה מאפשר להוסיף מיתרים רבים במרחב קטן.
שורשי הצ'מבלו בשלהי ימי הביניים. תיאורים כתובים מופיעים במאה ה-14 ומכלים מוקדמים ששרדו יש משנת 1521 באיטליה. בסביבות 1580 בפלנדריה חיזקו את השלד של הכלים. זה איפשר מתח מיתרים גבוה יותר ושיפור צליל. משפחות בונים מפורסמות של התקופה השפיעו מאוד על איכות הכלים.
בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי מרכזי. השתמשו בו ל־basso continuo, שיטת הליווי ההרמונית בקונצ'רטו וביצירות סולו. לקראת סוף המאה ה-18 ופיתוח הפסנתר, ירדה הפופולריות של הצ'מבלו. במאה ה-19 נעלם כמעט לחלוטין מהמוזיקה.
מאה ה-20 הביאה תחייה. מוזיקאים ובוני כלים שיקמו כלים עתיקים ובנו חדשים. הצ'מבליסטית ונדה לנדובסקה קידמה את הנגינה על כלי זה. מלחינים מודרניים כמו מנואל דה פאיה ופרנסיס פולנק כתבו יצירות חדשות לצ'מבלו.
המילה "צ'מבלו" הגיעה מעברית מן האיטלקית Cembalo. המקור של המילה באיטלקית הוא במילה היוונית κύμβαλον, שמשמעה מצילה. בעבר הוצעו שמות עבריים כמו "פסנתרון" ו"מינים" (הצעה של יצחק אבינרי), אך הם לא התקבלו רחב.
צ'מבלו (Cembalo) הוא כלי מקלדת. מקלדת זה שורה של מקשים. בצ'מבלו יש מיתרים. מיתר זה חוט שמפיק צליל.
הצליל נוצרים על ידי פריטה. פריטה פירושה מפרט קטן שהפורט על המיתר. בפסנתר לעומת זאת מכים במיתר עם פטיש.
כשמעבירים מקש, מנוף מרימה מפרט. המפרט פורט את המיתר. קול המיתר מועבר ללוח תהודה. הלוח חזק את הקול.
הווירג'ינל הוא צ'מבלו קטן בצורת תיבה. בדרך כלל יש מיתר אחד לכל תו. הפריטה קרובה למרכז המיתר. הצליל נשמע מיוחד.
ספינט הוא צ'מבלו קטן מאוד. המיתרים הם בזווית. כך נכנסים יותר מיתרים בכלי קטן.
הצ'מבלו היה מפורסם בתקופת הבארוק, לפני הרבה שנים. הכלי נפגע בפופולריות כשהופיע הפסנתר. במאה ה-20 חזרו לבנות ולהשמיע צ'מבלואים. יש דוגמאות ישנות משנת 1521.
המילה "צ'מבלו" הגיעה מהאיטלקית Cembalo. המילה באה במקור מיוונית ומשמעותה קרובה ל"מצילה".
תגובות גולשים