צבא ממלכת ירושלים

הצבא של ממלכת ירושלים כלל שני גורמים עיקריים: צבא הממלכה וצבאות המסדרים.
בשלהי המאה ה-11 פעלו בממלכה שני מסדרים גדולים: הטמפלרים וההוספיטלרים. במאה ה-12 הצטרף המסדר הגרמני.
לצד האבירים היו פרשים קלים בשם טורקופולים, פרשים מהירים שסייעו נגד הפרשים הקלים של המוסלמים.
המסדרים נשמעו באופן פורמלי למלך, אבל לא נמצאו תחת פיקודו הישיר ולא היו מחויבים לשירות קבוע לממלכה.
צבא הממלכה גויס בדומה למודלים האירופיים. הצבא המלכותי סיפק כמחצית מהאבירים ואת רוב חיל הרגלים.

חיל הפרשים הכבדים הורכב מאבירים, לוחמים רכובים עם שריון וערכות נשק כמו רומח וחרב.
המגן בתקופה זו היה בצורת מחומש, וכיסה את פרנסתו של הפרש על הסוס. טקטיקת הלחימה העיקרית הייתה הסתערות משוריינת אחת חזקה.
חולשתם הייתה במספרם ובכושר התמרון. סוסי האבירים היו כבדים יותר ולכן איטיים.
הם היו פגיעים לקשתים רכובים ולפרשים קלים אם נותרו מבודדים.
לפני קרב קרני חיטין גיבשה הממלכה כ-650, 675 אבירים וכ-5,000 סרז'נטים, חיילים שאינם אבירים.
לאחר התבוסה ירד חלקו של הצבא המלכותי במצבת הכוחות והמלך נאלץ להסתמך על עזרה חיצונית ועל המסדרים.

צבאות המסדרים היו דומים בצורתם לצבא המלכותי. בתקופה הראשונה (1099, 1187) היה כוחם הכולל של המסדרים שווה לכוח הממלכה.
בזכות נכסים רבים באירופה ותרומות הם יכלו לאייש מבצרים גדולים ולשלוח כוחות מילואים מאירופה.
לאחר חיטין עברו מבצרים רבים לידי המסדרים, כי לממלכה לא היו המשאבים להגן עליהם.
המסדרים שילבו אידאולוגיה נוצרית של נזירות עם חיי אבירות. הם הפכו לחלק ממערכת המדינה, אך שמרו על עצמאות ואינטרסים משלהם.
ממאה ה-12 הועברו עוד ביצורים למסדרים, בעיקר באזורי הגבול.

ההוספיטלרים נוסדו לפני מסע הצלב הראשון. ב-1113 קיבלו חסות אפיפיורית והקימו בית חולים גדול ליד כנסיית הקבר.
בהתחלה עסקו בטיפול רפואי, אך בהדרגה התעצמו גם כשוקלים צבאיים. ב-1154 עברו באופן רשמי למסדר צבאי.
בשיא כוחם החזיקו שבעה מבצרים גדולים וכ-140 אחוזות בממלכה.

טמפלרים (אבירים-נזירים) נוסדו ב-1119 כדי להגן על הצליינים והאדמות הצלבניות.
הם סיפקו כוח צבאי חזק, ועבדו גם כרשת להעברת כספים וביטחון למסעות.
אבירי המסדר התמקמו באזור מסגד אל-אקצא, שקושר אצלם למקדש שלמה (Templum Solomoni).
את החלל שמתחת לא-אקצא השתמשו כאורוות לסוסים, ומסביב עיבדו חלקים ככנסייה בשם "Templum Domini".

בלחימה השתתפו גם צליינים ושכירי חרב שמומנו על ידי נדבנים אירופאים, כולל מלכים.
הצלבנים קיבלו גם מסעות צלב ישירים ומימון לביצור ערים, כפי שעשה לואי התשיעי מפריז.
לממלכה לא היה צי חזק, והיא הסתמכה על ספינות ג'נובה, פיזה וונציה.

עקב מיעוט בכוחות, הביצורים היו חלק בסיסי בהגנה הצלבנית.
צלאח א-דין היה הראשון שהחל בהרס מבצרים צלבניים, לדוגמה כוכב הירדן.
ביברס הפך את ההרס לשיטת מלחמה סדירה. כתוצאה מכך שרדו מעט מבצרים בארץ, למעט קראק דה שבליה בסוריה.

הצבא של ממלכת ירושלים כלל שני חלקים. החלק הראשון היה צבא הממלכה. החלק השני היו צבאות המסדרים.
מסדר, קבוצה דתית שכוללת גם לוחמים.
המסדרים הגדולים היו הטמפלרים וההוספיטלרים. מאוחר יותר הגיע גם המסדר הגרמני.
היו גם טורקופולים, פרשים קלים. הם היו מהירים ועזרו לאבירים.

אביר, לוחם על סוס. האבירים לבשו שריון וחזיתות והסתערו על האויב.
ההסתערות הייתה חזקה מאוד, אבל האבירים היו מעטים ואיטיים.
לפני קרב גדול בשם קרני חיטין גייסו כ-650 אבירים וכ-5,000 סרז'נטים.
אחרי התבוסה ירד מספרם והמלך קיבל עזרה מבחוץ.

המסדרים קיבלו כסף ונכסים מאירופה. הם יכלו לשלוח כוחות משלימים.
אחרי קרני חיטין רבים מהמבצרים עברו לידיהם.
הם שילבו תפיסה דתית עם כישורי לחימה.

ההוספיטלרים התחילו כבית חולים לטיפול בחולים.
ב-1113 קיבלו גיבוי מהאפיפיור. בהמשך הפכו גם ללוחמים.
הם החזיקו כמה מבצרים חשובים ואחוזות.

הטמפלרים נוסדו ב-1119 כדי לשמור על הצליינים, אנשים שהגיעו למקומות קדושים.
הם עזרו גם להעביר כסף בבטחה באירופה.
הם ישבו ליד מסגד אל-אקצא, וקראו לו מקום שקשור למקדש שלמה.

ביצורים ובמלחמות סייעו מלכים ותומכים מאירופה.
לממלכה לא היה צי גדול. היא הסתמכה על ספינות ג'נובה, פיזה וונציה.

הביצורים היו חשובים כי הצלבנים היו מעטים במספר.
צלאח א-דין התחיל להרוס מבצרים, וביברס המשיך בכך.
רוב המבצרים בארץ לא שרדו. יש יוצא דופן אחד שהצליח להישאר, קראק דה שבליה בסוריה.