צבי שץ (24 בדצמבר 1890, 2 במאי 1921) היה סופר עברי יליד רוסיה ומהראשונים בעלייה השנייה. הוא טבע רעיון ה"קבוצה האינטימית", קבוצות שיתופיות קטנות של 8, 10 חברים, שפועלות יחד כ"משפחה חדשה".
נולד ברומני במחוז פולטבה במשפחה שהתבוללה. אביו נפטר כשהיה בן 13. שץ למד בגימנסיה ריאלית ובראשית דרכו הושפע מתנועת הציונות ומיוסף טרומפלדור. השניים החליפו מכתבים שבהם דנו בהכשרה ובהתיישבות בארץ.
ב-1910 עלה לארץ ועבד במושבות ובהמשך בצוות הבנאים שייסד את תל אביב. חזר לרוסיה כדי לגייס עולים, וכשהתאחד עם טרומפלדור הקימו חלוצים וייסדו קומונה במגדל. בניגוד לדרכו הצבאית-הרחבה של טרומפלדור, קידם שץ רעיון של קבוצות קטנות כיחידות בונות בארץ, וכתב על כך במאמרו "על הקבוצה".
נישא לרבקה יצקר והיה אב לבת, רינה. במלחמת העולם הראשונה התגייס לגדודים העבריים ושירת בצבא הבריטי בין 1918 ל-1920. נאבק להחלת פקודות בעברית והביע התנגדות לתופעות שהשקפתו ראתה כזנחות במרחב הצבאי. בתקופה זו התגוררו אשתו ובתו בקומונה בגן שמואל.
לאחר השחרור חי בקבוצה שיתופית בפתח תקווה ואז בבית משפחת יצקר בקרבת פרדסי אבו כביר, ביחד עם י.ח. ברנר ואחרים. כתב ממקור מוקדם ברוסית; עבודותיו העבריות הראשונות שלח לברנר ועובדו בעיתון "אדמה".
ב-2 במאי 1921, עם פרוץ מאורעות תרפ"א, חזר ליפו בניסיון להציל את י.ח. ברנר ואחרים. במקום נשארו תושבי הבית וכולם נרצחו; ששת ההרוגים נקברו בקבר אחים בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
ספרו היחיד יצא לאור אחרי מותו בשנת תרפ"ט (1929). הוא היה בין הסופרים הראשונים שתיארו את חיי היחיד בתוך הקומונה והקיבוץ.
תיאטרון האהל העלה בתחילת 1940 את המחזה "בתיה". המחזה מבוסס על יצירתו הנכללת בספרו "על גבול הדממה".
צבי שץ (1890, 1921) היה סופר שהגיע מרוסיה לארץ. הוא חשב שהארץ תיבנה על ידי קבוצות קטנות של חברים.
נולד ברוסיה ולמד בבית ספר. כשהיה צעיר הצטרף לתנועה ציונית. ב-1910 עלה לארץ ועבד במושבות ובבניית תל אביב.
חזר לרוסיה כדי להביא עוד עולים. ביחד עם יוסף טרומפלדור יסדו קומונה. קומונה היא קבוצה שחיה ועובדת ביחד ומשתפת הכל.
נשא את רבקה ולהם הייתה בת ששמה רינה. שץ שירת בצבא הבריטי בין 1918 ל-1920. הוא רצה שיצייתו לפקודות בעברית.
ב-2 במאי 1921, בזמן מאורעות קשים ביפו, חזר כדי לעזור לחבריו. הוא נהרג במקום יחד עם כמה אנשים אחרים. הם נקברו בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב.
ספרו היחיד יצא לאור אחרי מותו ב-1929. סיפור בו נקרא "בתיה" הופך למחזה בתיאטרון האהל ב-1940.
"בתיה" הוצג בהצגה לפי סיפורו.
תגובות גולשים