צביה לובטקין

צביה לובטקין-צוקרמן נולדה ב‑1914 בפולין במשפחה יהודית מסורתית. בגיל 16 הצטרפה לתנועת 'דרור' (תנועת נוער ציונית חלוצית) והשתתפה בקיבוצי הכשרה של 'החלוץ' (תנועת נוער חקלאית). בסוף שנות ה‑30 היתה מורת דרך ומנהיגה בתנועות אלה.

עם פרוץ המלחמה חלקה לובטקין את פעילותה בין אזורים שבכיבוש הסובייטי והגרמני. היא עסקה בארגון יציאת חברים לארץ ובקשרי מודיעין. בשואה המשיכה לנהל קשרים חינוכיים וסעדיים בחיי התנועה.

כשהגיעה הידיעה על ההוצאות להורג בגטאות הובילה היוזמה להקים מחתרת לוחמת. לובטקין היתה בין מייסדי 'הארגון היהודי הלוחם' (אי"ל). תפקידה כלל ארגון קשריות, נשים שנשלחו עם מראה ארי כדי להעביר מידע ונשק, וניהול כספים לרכישת ציוד.

היא לקחה חלק בקרבות בגטו ורשה, סיירה בין עמדות והסבה עזרה לחיילים הנצורים. אחרי שנחפרו בונקרים ומפקדת המרד הותקפה, נותרה למנהיגות פעילה והובילה החלטה על ניסיון חילוץ דרך תעלות הביוב. ההצלה הצילה חלק מהלוחמים, אך השאר נותרו בגטו, וזה רדף אותה לאורך חייה.

לובטקין קיבלה את הפיקוד כשהמילא 18 הוחרב. היא ארגנה את מעבר ניצולי הבונקרים בתעלות הביוב. חלק יצאו אל הפרטיזנים ביערות; אחרים נסתתרו בפראגה או נספו בתאונות. אחרי המרד המשיכה לפעול בסתר ולשמר תיעוד של הקורות.

לאחר השחרור עזרה בלובלין ובאזורים אחרים בארגון סיוע לניצולים. היא יצרה ועדי בריחה וסייעה בהעפלה ובקבלת מסמכים לעלות ארצה. היו חילוקי דעות בין המנהיגים על זמנים ושיטות, אך לובטקין עבדה לשיקום ולארגון שארית הפליטה.

ב‑1946 עלתה לישראל. הופעותיה והעדויות שקיימה הביאו להכרה ציבורית במלחמת המחתרות. יחד עם יצחק צוקרמן ייסדה את קיבוץ לוחמי הגטאות, קיבוץ שנועד להיות בית ללוחמים ולזיכרון. היא שימשה בתפקידים במוזיאון ובאגודות לזכר השואה, ועסקה בגיוס כספים ותיעוד.

לובטקין ושותפיה תמכו בזיכרון ציבורי פעיל. הם גם הביעו ביקורת על הסכמי השילומים עם גרמניה. לובטקין העידה במשפט אייכמן כדי לתאר את המרד ואת קורות הלוחמים. במשך השנים המשיכה לייצג את תנועת הקיבוץ המאוחד בפעילויות ציבוריות וחינוכיות.

נישאה ליצחק צוקרמן. בנם שמעון נולד ביגור. אחרי שנים של עישון חולה בסרטן ונפטרה ב‑1978. ספרה נערך ויצא לאור לאחר מותה.

על שמה נקראו יישובים, מרכזי קליטה ורחובות. בית לוחמי הגטאות ומרכזיו נושאים את שמה ואת זכר המרד.

צביה לובטקין נולדה ב‑1914 בפולין. בגיל צעיר הצטרפה לתנועת נוער ציונית.

היא הדריכה צעירים בלימודים ובעבודה חקלאית. כשהמלחמה פרצה המשיכה לעזור לחברים שלה.

בזמן המלחמה הצטרפה למחתרת. מחתרת היא קבוצה שפועלת בסתר. היא עזרה לארגן לחימה בתוך גטו ורשה. גטו זה היה מקום שבו גרו יהודים בכפייה.

מצבה הפך קשה. כשהבונקרים הותקפו עזרה לצאת בתעלות הביוב. תעלות הביוב הן מנהרות מתחת לכבישים. בכך הצליחו להציל חלק מהלוחמים.

אחרי המלחמה סייעה לצלוח אנשים לארצות אחרות. היא ארגנה מזון וביגוד לניצולים.

בשנות ה‑40 עלתה לישראל. היא עזרה להקים קיבוץ לוחמי הגטאות. קיבוץ הוא כפר שבו אנשים עובדים וחיים יחד. גם עשתה הרבה כדי לשמר את זכר הנופלים ולהקים מוזיאון.

נישאה ליצחק צוקרמן והייתה אם. חלתה בסרטן ונפטרה ב‑1978. כיום יש מקומות ורחובות על שמה.