צביר כדורי

צביר כדורי הוא צביר כוכבים שעשוי מאות אלפי כוכבים, שמוחזקים יחד על ידי כוח הכבידה.
הרדיוס הטיפוסי של צביר כזה הוא כ-100, 200 שנות אור. רוב הצבירים מכילים כוכבים זקנים בעלי מתכתיות נמוכה, מתכתיות היא כמות היסודות הכבדים בכוכב.
צבירים כדוריים נמצאים בהילת הגלקסיה, מחוץ לדיסק, והם מקיפים את מרכז הגלקסיה. בשביל החלב מעריכים כ-180 צבירים, ומתגלים כיום כ-150. בגלקסיית אנדרומדה התגלו כ־450 צבירים, ובחלק מהגלקסיות יש מעל 10,000 צבירים. תצפיות מראות שצבירים יכולים לעבור מגלקסיות לוויין לגלקסיית האם, למשל מהגלקסיה הננסית בקשת לשביל החלב.
חקר הצבירים חשוב כי הם בין גופי השמיים הוותיקים ביותר. גיל הכוכבים בצבירים של שביל החלב כשנעשה שקלול מסתכם בערך של כ־13 מיליארד שנים, ולכן הם נוצרו זמן קצר יחסית לאחר המפץ הגדול. עם זאת עדיין לא ברור בדיוק איך נוצרו: האם כדוריים הם שאריות ליבות של גלקסיות ננסיות או שנוצרו כחלק מהתהליך שבו נולדו הגלקסיות הגדולות.
צבירים בהירים נצפו כבר בעת העתיקה, אך זוהו כגרמי שמים מיוחדים החל במאות ה־17, 18. מסיה זיהה ב־1764 את M4 כצביר כוכבים. ויליאם הרשל קבע ברשימותיו ב־1789 מספר צבירים וכינה אותם "Globular Cluster" (צביר כדורי).
בשנת 1914 חקר הרלו שפלי את הצבירים והשתמש בכוכבים משתנים מסוג RR (כוכבים שמשתנים בבהירותם) כדי למדוד מרחקים. הוא סבר בטעות שהם כמו משתני קפאיד, ולכן העריך מרחקים גבוהים מדי. עם זאת עבודתו הראתה ששביל החלב גדול יותר מההערכות הקודמות ושמיקומה של השמש אינו במרכז הגלקסיה.
בצבירים כדוריים יש מאות אלפי ולפעמים מיליוני כוכבים, כמעט ללא חומר בין־כוכבי. החומר בין־הכוכבי ככל הנראה נלכד בתוך הכוכבים, ולכן לא נוצרים בצבירים כוכבים חדשים.
בגלל היותם עתיקים, רוב כוכבי הצבירים הם כוכבי אוכלוסייה II, כוכבים עתיקים בעלי מתכתיות נמוכה. חלק מהצבירים, כמו ω בקנטאור (אומגה בקנטאור), מכילים מיליונים ונחשבים אולי לליבות של גלקסיות ננסיות שסופחו לשביל החלב.
בליבות דחוסות מאוד נצפית לעתים קרינה בתחום ה־X, וכך משערים שיש שם חורים שחורים קטנים. בהתנגשויות בין כוכבים נוצרים כוכבים יוצאי דופן: למשל "כוכבים כחולים מתעכבים", כוכבים שמופיעים צעירים יותר מסביבתם. התמזגויות מורכבות יכולות ליצור גופים מסיביים שסובבים מהר מאוד, ולפעמים נותרים אחריהן ככוכבי נייטרונים מהירים שמייצרים פולסרים.
על דיאגרמת HR הצבירים מראים חוסר בכוכבי O ו‑B חמים, ורוב הכוכבים נמצאים בענפי הענקים והתת‑ענקים, כלומר בשלב התפתחות מתקדם יותר.
הצפיפות בצבירים גבוהה מאוד: מאות אלפי עד מיליוני כוכבים בתוך נפח ברדיוס עד כ־200 שנות אור. בליבה יכולה להגיע הצפיפות לכ־30 כוכבים לשנת אור מעוקבת.
שייפלי והלן סוייר סיווגו את הצבירים ל־12 כיתות לפי ריכוזם, ממחלקה I הצפופה ביותר ועד XII המרווחה ביותר. אפשר לתאר צביר על־פי מדדים כמו רדיוס הליבה, רדיוס מחצית המסה, רדיוס מחצית ההארה, הרדיוס הנראה ורדיוס הכבידה. יחס בין מדדים אלה מראה עד כמה צביר דחוס. בכ־20% מהצבירים מתרחשת "קריסת ליבה" שבה הכוכבים המסיביים שוקעים למרכז, וכתוצאה מכך מרכז הצביר הופך לבהיר יותר.

צביר כדורי הוא כמות גדולה של כוכבים שמרוכזת בצורת כדור.
כוח הכבידה מחזיק את הכוכבים יחד.
קוטר טיפוסי הוא כ־100, 200 שנות אור.
צבירים נמצאים מחוץ לדיסק של הגלקסיה, בהילה.
בשביל החלב יש כ־180 צבירים, ומתגלים כ־150 מהם.
באנדרומדה יש כ־450 צבירים.
צבירים הם מאוד עתיקים. גילם סביב 13 מיליארד שנים.
צבירים נצפו כבר מזמן. מסיה זיהה את M4 ב־1764.
ויליאם הרשל קרא להם "צבירים כדוריים" במאה ה־18.
בשנת 1914 שייפלי למד אותם בעזרת כוכבים שמשתנים.
בצבירים יש מאות אלפי ולעתים מיליוני כוכבים.
אין בהם הרבה גז, ולכן כמעט לא נולדים כוכבים חדשים.
רוב הכוכבים שם זקנים ומכילים מעט מתכות.
מתכתות כאן הן כל היסודות הכבדים שאינם מימן והליום.
אומגה בקנטאור הוא דוגמה לצביר גדול. ייתכן שהוא ליבת גלקסיה קטנה שספחה השביל החלב.
בחלק מהליבות יש קרני X שמרמזות על חור שחור קטן.
לעתים כוכבים מתנגשים ויוצרים "כוכבים כחולים מתעכבים".
זהו שם לכוכב שנראה צעיר יותר מסביבתו.
הצבירים מאוד צפופים, במיוחד בליבה.
שייפלי וסוייר חילקו אותם ל־12 מחלקות לפי הצפיפות.
בחלק מהצבירים המסיביים שוקעים למרכז והמרכז זוהר יותר.