צוללת טילים בליסטיים היא צוללת שנושאת טילים בליסטיים (טיל שעף במסלול גבוה ואז נוחת לעבר מטרה).
בעוד שבדגמים הראשונים היה צריך לעלות לפני הים כדי לשגר, צוללות מודרניות משיקות את הטילים שלהן מתחת לפני המים, בדרך כלל בעומק של פחות מ-50 מטר.
הן שונות מצוללות התקיפה. צוללות תקיפה מתמקדות בלחימה מול כלי שיט אחרים. המטרה העיקרית של צוללת טילים בליסטיים היא הרתעה גרעינית, להחזיק כוח שיכול להרתיע אויב מלתקוף.
לרוב הן מצוידות בהנעה גרעינית, מה שמאפשר להן להישאר זמן רב יותר בים ולהיות פחות חשופות לגילוי. כדי להאריך את השהייה, מדינות רבות מפעילות שתי צוותים שמתחלפים על אותה צוללת.
צוללות אלה מהוות כיום חלק מרכזי במה שנקרא "משולש גרעיני", שלוש הזרועות ששולטות בנשק גרעיני: מטוסים, שיגור קרקעי ושיגור מהים. רבות מהמעצמות רואות את צוללות הטילים כזרוע החשובה ביותר, ובמקרים מסוימים (כמו בצרפת) בוטלו כללית הטילים המשוגרים מהקרקע.
לצוללות טילים בליסטיים יש מספר יתרונות על פני מטוסים וסילואים יבשתיים: היא קשה לאיתור, יכולה לשגר ממיקום קרוב יחסית למטרה ולכן מקשה על גילוי מוקדם של השיגור, ולא מוגבלת בטווח המשימה כמו מטוס. הן גם פחות פגיעות למכת-נגד מאשר סילו נייח של טילים יבשתיים.
עקב החשיבות והסכנה, מערכות אבטחה וקוד לשיגור הן קפדניות מאוד. לדוגמה, בצוללות אמריקאיות נדרש שני מפעילים שונים לסובב מפתחות בו-זמנית כדי לאפשר שיגור.
צוללת טילים בליסטיים היא צוללת שנושאת טילים. טיל בליסטי הוא טיל שעף גבוה ואז נוחת לעבר מטרה.
דגמים ישנים היו צריכים לעלות לפני הים כדי לשגר. צוללות חדשות יכולות לשגר כשהן עדיין מתחת למים.
הן לא נלחמות בדרך כלל בספינות אחרות. התפקיד שלהן הוא להישאר מסתתרות ולמנוע מלחמה.
רוב הצוללות האלה משתמשות בהנעה גרעינית. הנעה גרעינית היא מנוע חזק שמאפשר לשהות ימים רבים בים.
לרוב יש שתי קבוצות צוות לסירוגין. כך הצוללת יכולה להישאר בים זמן ארוך.
מדינות מחזיקות בצוללות האלה כחלק ממערכת הגנה גדולה. הצוללות קשות לגילוי ולכן בטוחות יותר מסילואים יבשתיים.
יש בהן כללים קפדניים לשיגור. לדוגמה, בצוללות אמריקאיות צריכים שני אנשים להפעיל מפתחות בו-זמנית.
תגובות גולשים