צופן דה וינצ'י

״צופן דה וינצ'י״ הוא מותחן בלשי מאת דן בראון שיצא ב-2003. עד 2009 נמכרו ממנו יותר מ-80 מיליון עותקים. הספר תורגם לעברית על ידי נורית לוינסון והופץ בהוצאת מודן.

רוברט לנגדון הוא פרופסור לסימבולוגיה, חקר סמלים ודת, בהרווארד. הוא נגרר לתעלומה אחרי שמצאו את אוצר מוזיאון הלובר, ז'אק סונייר, מת. על גופו הושארו רמזים: גישת גוף המזכירה את הוויטרובי של דה וינצ'י, הודעות כתובות בדם וצורות מסולסלות. סונייר השאיר גם אנגרמות והפנה אל לנגדון ולסופי נבו, נכדתו וקצינה במחלקת פענוח.

החידה מסתעפת סביב יצירותיו של לאונרדו, למשל המונה ליזה והסעודה האחרונה, ובחידות כמו סדרת פיבונאצ'י. בני הזוג פותחים קריפטקס (מכשיר שנעול על ידי סיסמה שמגן על מסר) ומגלים רמזים שמובילים לבנק בציריך, לנסיעות באנגליה ולכנסיות עתיקות. המסע כולל בריחה מהמשטרה ומאנשים קיצוניים בארגון אופוס דאי.

לנגדון וסופי מגלים שסונייר היה מנהיגו האחרון של מסדר ציון, ארגון ששמר סוד על הגביע הקדוש. לפי הספר, הגביע אינו כלי אלא שושלת דמוית-משיח שמקורה בישו ומרים המגדלית. הרוצח סילא פועל מטעם גורמים המעוניינים להסיר את העדים לסוד. מאוחר יותר מתברר שסיר לי טיבינג היה זה שעורר את השרשרת והטעה את כולם.

במהלך הסיפור הם פותרים חידות שונות, ומשתמשים ברמזים מהאמנות של דה וינצ'י. לבסוף הם מגיעים לכנסיית רוזלין שבסקוטלנד, נגלה כי סופי קשורה לשושלת, ולנגדון מבין שהגביע נמצא בלובר, מתחת ללהב, הפירמידה ההפוכה. הוא מבין את המסר האחרון של סונייר אך שומר אותו לעצמו.

בספר מוצגת טענה מרכזית: הדמות לשמאל ישו בסעודה האחרונה היא מריה מגדלנה, לא יוחנן. לפי הפרשנות הזו, מגדלנה הייתה אשתו של ישו ונשאה בתו. ה״גביע״ מוזכר כסמל לדם מלכותי ולמשפחה שנמשכה מדם זה. הספר מדגיש סימבולים בציור, כמו יצירת האות M ו-V ממקומות הדמויות וצבעי הבגדים, כדי לתמוך ברעיון.

הטענה הזו שורשיה בכתבים גנוסטיים ובספרים מודרניים אחרים, כמו "דם קדוש, גביע קדוש". הדבר עורר דיון ציבורי רחב ותביעות זכויות יוצרים. מחברי "דם קדוש" תבעו את בראון בלונדון בטענה לשימוש ברעיון המרכזי; התביעה נדחתה ב-2007. תביעות נוספות בנושא נדחו גם בארצות אחרות.

הספר משלב רעיונות מגנוסטיקה ופרשנויות מודרניות ליחס בין הנצרות לגנוסטיציזם. כמה היסטוריונים ובעלי מקצוע טענו שבראון עיוות עובדות היסטוריות או הציג תיאוריות ספקולטיביות כממשיות. התביעות המשפטיות שהוגשו לגבי מקוריות הרעיונות נדחו ברובן.

ספר זה עורר ביקורת מצד קבוצות דתיות והיסטוריונים. הם טענו שהספר מציג השערות כעובדות ושסילוף היסטורי פוגע בהבנת המסורת.

זכויות ההסרטה נרכשו על ידי Columbia Pictures. רון הווארד ביים את הסרט. טום הנקס גילם את לנגדון, ואודרי טוטו גילמה את סופי. צילומים החלו ב-16 ביולי 2005. הסרט יצא לאקרנים ב-19 במאי 2006 בארצות הברית וב-18 במאי בישראל.

״צופן דה וינצ'י״ נכתב על ידי דן בראון ויצא ב-2003. הספר הפך לפופולרי מאוד ונמכר במיליונים.

הגיבור הוא רוברט לנגדון. הוא מלמד על סמלים דתיים. (סמלים הם ציורים ומילים שמייצגים רעיונות.)

האוצר ז'אק סונייר נמצא מת בלובר. לידו הושארו רמזים. סונייר רצה שמישהו ימצא אותם. סופי נבו, נכדתו, פוגשת את לנגדון. הם בורחים ודנים ברמזים יחד.

יש חידות בתוך ציורים של לאונרדו דה וינצ'י. הם פותרים חידות כמו סדרת פיבונאצ'י ומוצאים קריפטקס. (קריפטקס הוא קופסה נעולה שמגנה על מסר.)

בספר מסופר שה״גביע הקדוש״ אינו כוס. זה סמל למשפחה מיוחדת שמקורה בישו ובמריה מגדלנה. יש אנשים שרוצים להסתיר את הסוד ויש גם רוצח בשם סילא. בסוף הם מגיעים לכנסיית רוזלין ושמים לב שסופי קשורה למשפחה הזאת. לנגדון מוצא מקום סודי בלובר, אך שומר על הסוד.

הספר טוען שמריה מגדלנה הייתה קרובה לישו ולעתים מוצגת לצדו בציורים. לפי הספר, זה קשור לרעיון שהגביע הוא שושלת משפחתית.

הרעיונות בספר לקוחים מכתבים ישנים שנקראים גנוסטיים. חלק מהאנשים כעסו כי הרעיונות הופיעו בספר כמו עובדות. היו תביעות משפטיות על רעיונות אלה. הרוב נדחו בבית משפט.

הסרט ביים רון הווארד. טום הנקס שיחק את לנגדון. הסרט יצא ב-2006.