ציניקנים

הציניקנים או הקיניים היו זרם פילוסופי ואורח חיים ביוון העתיקה. אנטיסתנס יסד את הזרם במחצית השנייה של המאה ה־4 לפנה"ס. הזרם המשיך עד המאה ה־6 לספירה, בתקופות שונות ובשינויים.

העיקרון המרכזי שלהם הוא שאושר מושג באמצעות אימון רוחני וחיים קרובים לטבע. הם דחו תאוות כמו ממון, כוח, יחסי קרבה ותהילה, וטענו שיש לחיות בלי תשוקות חומריות.

שמם קשור כנראה לגימנסיון בשם קִינוסַרגס (מקום להתאמן וללמוד) שבו לימד אנטיסתנס. המילה היוונית לכלב, κύων (קְיוֹן), גם שימשה ככינוי לדיוגנס. יש הסבר נוסף שנקרא "ציניקן" משום שהשפה שלהם לעתים נשכנית, כמו כלב שנושך.

הדמויות החשובות ביותר הן אנטיסתנס, דיוגנס איש סינופ וקראטס. אחריהם באו זנון מכתיון, שהשפיע על הסטואים. ברומא המאוחרת בלטו שמות כמו דמטריוס ודמונקס.

אנטיסתנס היה תלמידו של סוקרטס. מהסוקרטס אימץ את הרעיון שהטוב הוא הידע. כאן "ידע" פירושו מעשה והחלטה מוסרית, לא רק מחשבה תיאורטית.
הוא פירש את זה כך שהפעולה האישית חשובה יותר מכל לימוד תאורטי. כתוצאה הם נטו לאינדיבידואליזם קיצוני ולדחיית רוב הלימודים המדעיים והקשרים החברתיים אם הם מסיטים מהטבע.

באופן לוגי הוא התקרב ל"נומינליזם", רעיון שאומר שרעיונות כלליים קיימים רק במחשבה, לא כישויות עצמאיות.

עבור הציניקנים, עוני ושם רע יוכלו לעזור לפיתוח שליטה עצמית ולהתרכז בידע ובהגשמה עצמית. האדם הטוב דומה לאלים: מספיק-לעצמו ומחפש חכמה. הם ראו את האדם כאזרח של העולם, לא רק של מדינה אחת.

אנטיסתנס התעניין בבעיה של האחד והרבים. הוא טען שהגדרות רבות הן או סותרות או טאוטולוגיות, ולכן אין להן ערך עצום מלבד השימוש המעשי.

במאה ה־1 וה־2 לספירה ציניקיזם חזר לאופנה ברומא. כמה ציניקנים רומיים התאמצו להימנע מקיצוניות ולכבד יותר את הנורמות. יחד עם זאת, גם שרלטנים נמשכו לזרם.

הציניקנים הדגישו שתי נקודות חשובות: אחריות מוסרית מוחלטת של היחיד, ושליטה פנימית של הרצון. הם היו גם קודמי הסטואים; זנון סטואי היה תלמיד של קראטס.

עמיתיהם תקפו אותם על חוסר טאקט ועל ניסיון לכפות התנהגות. קשה לשוב "לטבע" בתוך חברה בלי לפגוע ברגשותיה. עוד ביקורת הייתה שהם לא הגדירו מספיק את המילה "ידע", ושחלק מהם נטו לפרקטיקות קיצוניות, שהסטואים פיתחו בצורה מתונה יותר.

הציניקנים היו קבוצת פילוסופים ביוון העתיקה. פילוסופים, אנשים שחושבים על איך לחיות.

הם אמרו שאפשר להיות מאושר אם חיים פשוט וקרוב לטבע. הם דחו כסף, כוח ותהילה. הם חשבו שיש להתאמן על שליטה עצמית.

השם קשור לגימנסיון (מקום להתעמלות ולימוד) בשם קִינוסַרגס. גם המילה היוונית לכלב, κύων, שימשה לכינוי.

העבודות החשובות התחילו אצל אנטיסתנס. אחרי כן היו דיוגנס וקראטס. זנון, תלמיד של קראטס, פיתח רעיונות שהובילו לסטואים.

אנטיסתנס שלח את הרעיון שסוקרטס לימד: הטוב הוא לדעת איך להתנהג נכון. לדעת, פירושו כאן לדעת להתנהג היטב.

הם העדיפו פעולה על פני לימוד תיאורטי. עוני נשקף אצלם כעזר לשליטה עצמית. האדם החכם מספיק-לעצמו.

חלק מהציניקנים היו קשים בטקט שלהם. אנשים אמרו שקשה לחיות כמו שהם מציעים בתוך חברה רגילה. יש גם טענות שהם לא הסבירו מספיק מהו "הידע".