ציפורי היא עיר עתיקה במרכז הגליל התחתון, כ־5 ק"מ מצפון־מערב לנצרת. היישוב קיים כבר בתקופת הברזל II, ועיר יהודית התקיימה בו מאז תקופת החשמונאים עד המאה ה-5 לספירה. יהודים ישבו באזור עד המאה ה-10. בציפורי פעלו מראשי חכמי המשנה; רבי יהודה הנשיא ניהל שם את הסנהדרין, וחתם שם את המשנה. העיר מוזכרת רבות בספרות חז"ל.
האתר מוכרז כגן לאומי המשתרע על כ־16 קמ"ר, ונפתח לציבור ב-1992. החפירות בגן נמשכות ועדיין לא הסתיימו.
החפירות החלו ב-1931 בראשות לירוי ווטרמן. בעשורים האחרונים פעלו באתר משלחות מאוניברסיטאות בארה"ב ובישראל, כולל אוניברסיטת דיוק והאוניברסיטה העברית. בעונת החפירות של שנות ה־80, 90 נחשפו מבנים מרכזיים: תיאטרון, מבנה ציבורי גדול שנראה כמו אגורה, בית כנסת, בית מרחץ ורחובות מרכזיים כמו הקארדו.
הרוב המכריע של הממצאים הוא מתקופה רומית וביזנטית. בין הממצאים בולטים מערכת מים מתוחכמת, וילות עם פסיפסים, בית כנסת מפואר ותיאטרון גדול.
מערכת המים כללה ארבע אמות מים (תעלות מובילות מים), מאגרי מים ובורות. המעיינות מסביב סיפקו מים בשפע. ישנה אמת שחצתה מרחק גדול והתחברה למאגרים ולבריכות, ביניהן בריכת "משהד" ומאגר "חרוב".
מאגר מים גדול נחצב בסלע קירטון: אורכו כ־260 מטר, גובהו עד כ־10 מטר ונפחו כ־4,300 מ"ק. המאגר נחצב בשני שלבים: חלקו הראשון במאה ה-2, והשני במאה ה-4. מהמאגר יצאו מים באמצעות מנהרה שנקראת "מנהרת ששת הפירים".
"מנהרת ששת הפירים" היא תעלת מים באורך כ־235 מטר, רוחבה כ־80 ס"מ וגובהה בין 1, 3 מטר. בחציבה נעזרו חופרים משני קצות שהתקרבו זה אל זה. בתוכה נחצבו תעלות קטנות לניקוז, וכוכים לנרות. המנהרה שימשה בין המאה ה-2 עד המאה ה-7. קטע פתוח לביקורים נפתח לציבור במרץ 2012; ניתן לסייר בכ־90 מטר בתוכה.
מחקר מערכת המים החל בשנות ה־80 ונמשך בחפירות בשנות ה־90 ובתחילת המאה ה־21. כיום ניתן לעקוב לאורך חלקי אמת המים שסומנו על פני השטח.
וילה גדולה שנבנתה בראש הגבעה למאה ה-3. שמה ניתן על שם רצפת הפסיפס המרכזית שמציגה את דמותו של דיוניסוס, אל היין. יש בה חדרי־מגורים, חנויות, חצר מוקפת עמודים וטרקלין (חדר אוכל). הפסיפס כולל מדליון עם דמות שנקראת לעיתים "המונה ליזה של ציפורי". המבנה כנראה נחרב ברעידת אדמה בשנת 363. לצורך שמירה נבנו קירות וקורה מעל המבנה, והוקם גשר צפייה מעל הפסיפס.
בית הכנסת נחשף ב-1994 ותוארך לתחילת המאה ה־5. המבנה מלבני, וכולל אולם תפילה באורך כ־15 מטר. רצפת הפסיפס של האולם עשירה בתמונות ובכתובות הקדשה בארמית של תורמים. על הרצפה סצנות מקראיות רבות, פריטים מקודש כמו מנורת שבעת הקנים, וסביב המרכז גלגל המזלות. במרכז גלגל המזלות פורסה דמות שמש על מרכבה, דמוי האל היווני הליוס. לשם השוואה, גלגל דומה נמצא בבית הכנסת בבית אלפא. לשימור נבנו קירות ומפלס תצפית דרומי להדגמה וצפייה בפסיפס. כתובות ההקדשה מספקות מידע על הקהילה והתורמים.
הפסיפס מתוארך לראשית המאה ה־5, שטחו כ־61 מ"ר והוא מורכב מאבנים בצבעים מוגבלים. דוגמת הרצפה בנויה משבע רצועות אופקיות, ולעיתים דגמים משולבים.
התיאטרון נחצב על צלע גבעה, ומתוארך לסוף המאה ה־1 או תחילת המאה ה־2. צורתו דומה לגרון בקוטר כ־70 מטר. הוא נועד לכ־4,500 איש. המבנה כלל כניסות רבות, במה מאבן וקיר רקע מאחורי הבמה.
בחלק המערבי של הגבעה נחשפו בתים צמודים, רחובות מרוצפים, מקוואות טהרה (בריכות טבילה טקסיות) ובורות מים. ממצא זה מעיד על קיום חיים יהודיים במקום בתקופות אלה.
העיר מוזכרת כבר בתקופת אלכסנדר ינאי. בתקופת בית שני ציפורי הייתה עיר חשובה. בתקופות שונות היא הייתה נתונה לשליטה רומית ולשליטים מקומיים, והשתנתה בין שלטון יהודי לנוכרי. הורדוס ובניו השפיעו על מעמדה, ואגריפס השני החזיר לה חשיבות תקופתית.
יוסף בן מתתיהו תיאר אותה כ"פאר הגליל". במרד הגדול היא נכבשה ושוחררה כמה פעמים; חלק מהחומה נבנה על ידי תושבים עשירים. בתקופות היסטוריות שונות התקיימו בה יהודים ונוצרים גם יחד. בתקופה הרומית נבנו תשתיות תעשייתיות, ובתקופות הביזנטיות נוסדו כנסיות ובישופות. במאה ה-7 ובתקופות הבאות העיר הצטמצמה. היישוב היהודי שרד לפחות עד המאה ה-10 על פי גניזת קהיר.
בתקופות מאוחרות יותר נזכרת העיר בתקופת הצלבנים והממלוכים. בעידן העות'מאני נשארה כעיירה. במלחמת העצמאות של 1948 נכבשה העיירה, ותושביה עזבו. ב-1949 הוקם למרגלות הגבעה המושב ציפורי.
ציפורי היא עיר עתיקה בגבעה ליד נצרת. היא הייתה חשובה מאוד ליהודים ולקהילה בסביבתה.
האתר הוא גן לאומי. אפשר לראות שם חומות, רחובות ובית כנסת ישן.
חפרו בציפורי לראשונה ב-1931. חפירות גדולות נערכו גם בשנות ה-80 וה-90. גילו תיאטרון, וילה עם פסיפס ובית כנסת.
היו תעלות ומאגרים שהובילו מים לעיר. מנהרת "ששת הפירים" היא תעלת מים ארוכה. היא נחצבה כדי להעביר מים מרחוק. חלק ממנה פתוח לביקור, ואפשר ללכת בתוכה.
זו וילה גדולה עם רצפת פסיפס. הפסיפס מראה את דיוניסוס, אל היין (אל מה שאנשים בקדמונים חגגו). יש בה תמונה מפורסמת שקראו לה "המונה ליזה של ציפורי". מעל הפסיפס יש גשר זעיר להסתכל על התמונה בלי לדרוך עליה.
בית כנסת עתיק נמצא שם. רצפת הפסיפס שלו מציגה סיפורי מקרא וגלגל מזלות. כתובות ארמיות כתבו תודה לתורמים שעזרו לבנות את בית הכנסת.
התיאטרון נחצב על הגבעה. הוא גדול מאוד, והיה בו מקום לאלפי צופים.
נמצאו מקוואות טהרה (בריכות טבילה). זה מראה שהיה שם קהילה יהודית.
בזמנים קדמונים חיו בציפורי חכמים ידועים. רבי יהודה הנשיא ניהל שם את הסנהדרין. ה'סנהדרין' היא בית דין גדול, וה'משנה' היא אוסף חוקים יהודיים. במשך השנים שינו השליטים את העיר. בעיר חיו גם נוצרים ואנשים אחרים. היום אפשר ללכת לפארק ולראות את השרידים העתיקים.
תגובות גולשים