צנזורה פנימית

צנזורה פנימית, או צנזורה עצמית, היא כאשר מוּל, מפיק או יוצר בוחר מרצונו להגביל מה שמתפרסם.
זה נעשה מטעמים כלכליים, חברתיים או פוליטיים, ולכן שונה מצנזורה שמוטלת על ידי השלטון.
במדינות לא־דמוקרטיות יוצרים עלולים לגנוז חומרים מחשש לבטיחותם. במדינות דמוקרטיות הצנזורה העצמית נובעת לרוב מלחצים כלכליים, מאיום של ארגוני פשע או מהתקפות פוליטיות על התקשורת.

הלחץ של מפרסמים או בעלי אינטרסים כלכליים עשוי לדחוף עיתונים להסתיר ידיעות. דוגמה היסטורית היא העיתונאית נלי בליי, שפרסמה תחקירים על תנאי עבודה קשים. בעלים ומפרסמים של העיתון שבו עבדה לחצו להפחית את הפרסומים שלה, והיא עזבה ועברה לעיתון אחר כדי להמשיך לעבוד.

לחץ קהל או קבוצה פוליטית יכול להוביל לעיוות סיקור חדשות. מקרה בולט הוא רשת פוקס ניוז בבחירות 2020: תחזית מדויקת על ניצחון ביידן עוררה זעם בקרב צופי ימין, מה שגרם להנהלה לחשוש מפרישה כלכלית ואובדן קהל.
מסמכי תביעה של חברת דומיניון הראו כי חששות כלכליים ופוליטיים הובילו להסתיר מידע ואף להדהד טענות שווא של פוליטיקאים. גם מקרים שבהם מגיש לא האמין לטענות, אך המשיך לשדרן מסרים מנוגדים, הוצגו כדוגמאות לצנזורה פנימית ולחץ כלכלי.

למערכות התקשורת יש מדיניות עריכה ברורה, והפעלתה אינה בהכרח צנזורה פנימית. עם זאת, כאשר ידיעה נמנעת מפרסום כדי להגן על האינטרסים של הגוף התקשורתי עצמו, זה נחשב לצנזורה פנימית.

בישראל פעלה משנת 1942 ועדת העורכים, גוף שתאם בין העיתונים לבין מערכת הביטחון. ראשי מערכת הביטחון העבירו מידע בתנאי שהוא לא יתפרסם, ומצב זה הוביל לצנזורה עצמית נרחבת בנושאי ביטחון ויחסים חוץ.
מעמדה של הוועדה נחלש אחרי אירועים כמו מלחמת יום הכיפורים וטענות לנקודות כשל שונות בשנות ה־80 וה־90, ובסוף שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000 היא הפכה לפחות רלוונטית.

מחקר מ־2021 מצא כי התקפות פוליטיות חוזרות על עיתונאים בישראל הובילו לכך שחלקם נמנעים מפרסום סיפורים או ממילים מסוימות, למשל המילה "כיבוש". המחקר בוצע באמצעות ראיונות עם מספר עיתונאים בכירים, שהראו שהחשש מתגובות קשות משפיע על עבודתם ועל שפתם.

צנזורה פנימית היא when אמצעי תקשורת בוחרים לא לפרסם משהו מרצונם.
זה קורה לפעמים כי הם מפחדים, רוצים לשמור על כסף, או כי אנשים חזקים לא מרוצים.

לפעמים מפרסמים מאיימים להפסיק לפרסם בעיתון. כך קרה לנלי בליי, עיתונאית שחקרה תנאי עבודה קשים. היא הועברה לפרסומים אחרים ואז עזבה לעיתון חדש.

בארצות הברית, אחרי הבחירות של 2020, רשת חדשות חוותה לחץ מהצופים שלה.
הם חששו לפרסם תחזיות או ידיעות שפגעו בקהל שלהן. מאוחר יותר פרסומים משפטיים הראו שזה הושפע מחשש לאבד צופים וכסף.

בישראל פעלה מאז 1942 ועדה ששיתפה מידע עם העיתונים בתנאי שלא יפרסמו אותו.
הדבר גרם לעיתונים לא לפרסם סיפורים רבים בנושאי ביטחון. לאורך הזמן תפקיד הוועדה נחלש.
מחקר מ־2021 מצא שעיתונאים חששו לפרסם ולפעמים נמנעו מלכתוב מילים מסוימות, כמו המילה "כיבוש".