צפון קפריסין

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (Kuzey Kıbrıs Türk Cumhuriyeti, KKTC) היא ישות פוליטית השולטת בחלק הצפוני של האי קפריסין. היא הכריזה על עצמאות ב-1983, אך רק טורקיה (ולעיתים הרפובליקה האוטונומית של נהצ'יבאן) הכירה בה רשמית. הקהילה הבינלאומית והאו"ם רואים בשטח זה חלק מרפובליקת קפריסין, שאותה מנהלים קפריסאים-יוונים.

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין הוקמה בעקבות האירועים ב-1974: ניסיון חיבור האי ליוון (הפיכה ביוון) הוביל לתגובה טורקית ומשם לחלוקה בין הצפון לדרום. העקירה ההדדית של קפריסאים-יוונים וקפריסאים-טורקים גרמה לשינוי דמוגרפי גדול. מאז 1975 היא פעלה כהפדרציה הטורקית של צפון קפריסין, וב-1983 הכריזה על עצמאות חד-צדדית.

מפקדי אוכלוסין מראים עלייה במספר התושבים: 200,587 (1996), 265,100 (2006) וכ-294,906 (2011). הנתונים כוללים קפריסאים טורקים ילידים, פליטים מקפריסין הדרומית ומתיישבים מטורקיה. יש מחלוקות פוליטיות על מספרים מסוימים, וביקורת על דיוק הנתונים. כיום רוב התושבים דוברים טורקית ומרביתם הם מוסלמים סונים. קיימים גם דוברי יוונית, מרונים ומיעוט של יהודים.

כ-37% משטח קפריסין בשליטת צפון קפריסין. נשאר חיץ בשליטת האו"ם שמחלק את ניקוסיה, והיא העיר היחידה שמחולקת לשני חלקים. הגבול שנוצר ב-1975 נקרא "הקו הירוק". מאז אפריל 2003 נפתח הגבול למעבר מוגבל של אנשים ותיירים.

קפריסין קיבלה עצמאות מבריטניה ב-1960. המתח בין הקהילות עלה בשנות ה-60 וה-70. ב-1974 בוצע ניסיון איחוד עם יוון שהוביל לפלישה טורקית וליצירת אזור מבודד לבני הקהילה הטורקית. ב-1983 הוכרזה בקפריסין הצפונית ריבונות עצמאית, הכרה שקיבלה רק מטורקיה. הקהילה הבינלאומית המשיכה לראות בחלק זה שטח כבוש.

המערכת פוליטית היא חצי-נשיאותית: הנשיא נבחר לחמש שנים והוא ראש המדינה. המספר של חברי האספה הוא 50 ונבחרים לפי ייצוג יחסי. ארסין טטר הוא הנשיא הנוכחי (נכון לטקסט). בשל תלות כלכלית ופוליטית בטורקיה, לטורקיה יש השפעה גדולה על פוליטיקה המקומית, אם כי יש גם עצמאות בבחירות ובמינויי ממשלה.

דו"חות האו"ם מצביעים על השפעות החלוקה על זכויות אדם, כולל חופש תנועה וזכויות כלכליות וחברתיות. בדירוגים שונים צפון קפריסין קיבלה ציון "חופשי" במספר מדדים, אך גם ביקורת על מגבלות מסוימות ועל הגבלות בחירויות.

למעט טורקיה, אין הכרה בינלאומית ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. האו"ם רואה אותה כשטח של רפובליקת קפריסין תחת כיבוש טורקי. ב-2004 האיחוד האירופי קיבל את רפובליקת קפריסין כחברה, והבטיח צעדים להפחתת בידוד הצפון, אך צעדים מסוימים נחסמו על ידי רפובליקת קפריסין.

האו"ם גינה את הכרזת העצמאות של 1983 והוציא החלטות הקוראות לאי-הכרה ולכיבוד שלמותה הטריטוריאלית של רפובליקת קפריסין. כוחות שמירת שלום של האו"ם פועלים באזור ולוחצים למציאת פתרון משא ומתן.

רוסיה שמרה על קו תמיכה בשלטון הקפריסאי-יווני, אך היחסים עם טורקיה משפיעים על יחסיה כלפי הצפון. ישראל תומכת בדרך כלל בקפריסין היוונית; נושא קפריסין רגיש גם לאינטרסים אסטרטגיים באזור. ב-2024 נשמעו הצעות פוליטיות בישראל לגבי צעדים משפטיים כנגד טורקיה על אירועי 1974.

כוחות הביטחון המקומיים מונים אלפים, אך כוחות טורקיה נוכחים בעוצמה רבה: כוח השלום הטורקי כולל עשרות אלפי חיילים וציוד כבד. נוכחות צבאית זו שנויה במחלוקת ונחשבת על ידי הקהילה הבינלאומית לחלק מהבעיות המדיניות והכלכליות של האזור.

שטח הצפון כ-3,355 קמ"ר. חצי האי קרפאז נמצא בצפון-מזרח. רכס הרי קירניה משתרע לאורך החוף הצפוני, וההר הגבוה ביותר הוא סלווילי בגובה 1,024 מטרים. חלק גדול מהאדמות (כ-56.7%) מוקדש לחקלאות.

המגזר השירותי שולט בכלכלה, כולל תיירות, חינוך ומסחר. הצמיחה בעשור הראשון של המאה ה-21 הייתה מהירה, אך האמברגו הבינלאומי על נמלים ושדות תעופה הציב מגבלות. המטבע הרשמי הוא הלירה הטורקית, והכלכלה נשענת רבות על תמיכה פיננסית מטורקיה. תיירות וקזינו מהווים מקורות הכנסה חשובים.

בצפון קפריסין פועלות אוניברסיטאות רבות שמשך אליהן עשרות אלפי סטודנטים בינלאומיים. מספר מוסדות אושר על ידי גופים טורקיים ובינלאומיים, וחלקן משתתפות ברשתות אוניברסיטאיות אזוריות.

התיירות היא ענף מרכזי: יותר ממיליון מבקרים בשנים מסוימות. קירניה נחשבת למרכז התיירותי, וחצי האי קרפאז מושך מבקרים בשל חופים וטבע. קזינו ותשתיות תיירות נוספות תרמו להכנסות גדולות.

נמל התעופה ארקאן (Ercan) הוא נמל הכניסה העיקרי. כניסות ימיות ותחבורה מוגבלות בגלל אמברגו והגבלות בינלאומיות. מאז פתיחת הקו הירוק קיים מעבר מוגבל בין חלקי האי.

מזג האוויר ים-תיכוני: חורפים קרירים ורטובים וקייצים חמים ויבשים. יש וריאציות מקומיות כמו אזור המישור והחוף.

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין היא ישות השולטת בחלק הצפוני של האי קפריסין. רק טורקיה הכירה בה רשמית. רוב התושבים מדברים טורקית ורובם מוסלמים סונים.

בשנת 1974 קרו אירועים גדולים: היו עימותים בין קפריסאים-יוונים וקפריסאים-טורקים. אחרי זה חלק מהאנשים עברו לחלק אחר של האי. ב-1983 הכריזו על מדינה בצפון.

האי מחולק לשרטוטים. ניקוסיה, העיר הגדולה, מחולקת לשתי חלקים. יש שם גבול שאו"ם שומר עליו, שנקרא "הקו הירוק". מאז 2003 אפשר לעבור בין החלקים במקומות מסוימים.

מספר התושבים עלה בעשורים האחרונים. יש קפריסאים טורקים ילידים ומתיישבים מטורקיה. הרבה תלמידים ותיירים באים לאוניברסיטאות ולחופשות.

הרבה אנשים עובדים בשירותים: תיירות, בתי מלון, חינוך וקזינו. התיירים אוהבים את החופים, את ההיסטוריה ואת האקלים הנעים. בגלל בעיות בינלאומיות חלק מהמקומות הימיים והאוויריים סגורים לכל מדינות העולם.

יש מספר אוניברסיטאות שקיבצו אלפי סטודנטים ממדינות רבות. זה חשוב לכלכלה ולחיים המקומיים.

השטח של צפון קפריסין הוא כשישית מהאי. יש רכס הרים קטן ליד החוף והחופים ארוכים. שדה התעופה הגדול נקרא ארקאן (Ercan). יש כבישים שמחברים בין הערים.

המזג אוויר ים-תיכוני: חורפים גשומים וקיצים חמים. יש אזורים ירוקים בחורף ושדות יבשים בקיץ.

מידע חשוב: יש מחלוקת בין מדינות על מי הבעלים של האי. האו"ם והממשלות בעולם בדרך כלל רואות את כל האי כחלק מרפובליקת קפריסין.