צ'ארלס השני, מלך אנגליה

צ'ארלס השני (1630, 1685) היה מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד מ-1660 עד מותו ב-1685. נולד בארמון סנט ג'יימס כבן לצ'ארלס הראשון ולהנרייט מארי מצרפת. הוא הוטבל באנגליקנית (כנסיית אנגליה) וגדל בסביבה פרוטסטנטית (נצרות בלתי-קתולית), אף על פי שאמו הייתה קתולית.

ילדותו של צ'ארלס בוטלה בידי האירועים הפוליטיים. בגיל צעיר קיבל תארים והוגדר כנסיך הויילס.

כשהייתה מלחמת האזרחים באנגליה, תמך אביו במלך וניהל קרבות מול פרלמנט הפוריטנים. צ'ארלס הצעיר ליווה את אביו בקרבות, וברוח המלחמה עבר בגלות בצרפת, בהאג ובאזורים אחרים לאחר תבוסות. ב-1649 הוצא אביו להורג, אנגליה הפכה לרפובליקה (מדינה בלי מלך) בראשות אוליבר קרומוול, וצ'ארלס חיפש תמיכה להשבת הכתר.

לאחר מותו של קרומוול והבלבול הפוליטי, ג'ורג' מונק הוביל חזרה את המלוכה. צ'ארלס פרסם את "הצהרת ברדה" שהציעה חנינה רחבה בתנאי שיאהבו אותו כמלך. ב-1660 חזר לאנגליה ונכנס ללונדון; ב-1661 הוכתר רשמית. תחילת שלטונו נקראת "הרסטורציה", החזרת המלוכה.

הפרלמנט עבר חוקים לחיזוק מעמד הכנסייה האנגליקנית. חוקים אלה, שכונו קוד קלרנדון, הגבילו פעילות דתית של פרוטסטנטים שאינם אנגליקנים והדגישו את השליטה של הכנסייה הרשמית.

בתקופת שלטונו פרצה המגפה הגדולה של לונדון ב-1665, שבה מתו אלפי אנשים. שנה לאחר מכן, ב-1666, פרצה השרפה הגדולה ששרפה חלק גדול של העיר. צ'ארלס סייע בניהול כיבוי השריפה ובשיקום העיר, ובחר את כריסטופר רן כאדריכל מרכזי לבנייה מחדש.

ביחסים החיצוניים ניהל צ'ארלס מלחמות מול הולנד והרחיב קשרים עם צרפת ופורטוגל. הוא נישא לקתרינה מפורטוגל ב-1662; נדוניה כללה את בומביי שטופח מאוחר יותר. צ'ארלס ניהל בריתות סוחריות ותמך בחברות כמו חברת הודו המזרחית וחברת מפרץ הדסון, שנתנו זכויות מסחריות וטריטוריאליות מחוץ לבריטניה.

המתח בין המלך לפרלמנט נמשך: צ'ארלס ניסה להעניק חופש דת וקשרים כספיים עם צרפת, והפרלמנט הגיב בחקיקות ובהאשמות. החשש מהשפעה קתולית עלה כשאחיו ג'יימס התגלה כקתולי. המחלוקות הפוליטיות הובילו להופעת מפלגות טורים ווויגים ולפיזורים חוזרים של הפרלמנט.

לאחר סדרה של ריבים פוליטיים ומזימות לכאורה, צ'ארלס שלט ללא פרלמנט משנת 1681 ועד מותו. היחסים בין המלך לפרלמנט נשארו מתוחים, ובעיות כספיות והיעדר יורש חוקי החריפו את המצב.

בפברואר 1685 חלה צ'ארלס פתאום ומותו בא לאחר כמה ימים. יש השערות על הרעלה, אך כיום נטען שסביר שמדובר בבעיית כליות. לפני מותו הוטבל לקתוליות (נצרות קתולית).

לצ'ארלס לא היו ילדים חוקיים. אחיו ג'יימס ירש אותו כמלך ג'יימס השני. תקופת שלטונו זכורה כתור פריחה לאמנויות ולמדעים: תיאטראות נפתחו, החלה ארכיטקטורה חדשה אחרי השרפה, והוא תמך בחברה המלכותית ובמדענים כמו רוברט הוק. שמו מופיע בעיר צ'ארלסטון בארצות הברית ובפסלים בלונדון ובערים נוספות.

היה נסיך ויילס ובהמשך מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד.

צ'ארלס השני נולד ב-1630 והיה מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד מ-1660 עד 1685. הוא חזר לכתר אחרי תקופה שבה לא היה מלך.

הוריו היו המלך וצ'ארלס הראשון והמלכה הנרייט מארי. כשהיה ילד הוא הוטבל בכנסייה האנגליקנית (הכנסייה של אנגליה).

בזמן מלחמת האזרחים באנגליה משפחתו נלחמה. אביו הוצא להורג ב-1649. צ'ארלס ברח למדינות אחרות וניסה למצוא תמיכה כדי לחזור למלוכה.

ב-1660 חזר לאנגליה וקיבל את הכתר. התקופה הזאת נקראת "הרסטורציה", החזרת המלוכה. הוא נתן חנינה לחלק מהאנשים שאיימו עליו בעבר.

ב-1665 פרצה מגפה קשה בעיר לונדון. ב-1666 פרצה גם השרפה הגדולה ששרפה הרבה בתים וכנסיות. צ'ארלס עזר לארגן כיבוי אש ושיקום העיר.

הוא נישא לקתרינה מפורטוגל. בפעם הזאת אנגליה קיבלה כמה מקומות בחוץ כמו בומביי. צ'ארלס גם ניהל מלחמות מסוימות עם הולנד.

במהלך שלטונו היו ויכוחים בין המלך לפרלמנט (הקבוצה שעובדת עם המלך ומחליטה חוקים). חלק מהאנשים חששו מאחיו ג'יימס שהיה קתולי (שייך לכנסייה אחרת), וזה גרם למתחים פוליטיים.

ב-1685 צ'ארלס חלה ומת. אחיו ג'יימס הפך למלך אחריו.

לצ'ארלס לא היו ילדים חוקיים, אבל היו לו כמה ילדים לא רשמיים. הוא תמך באמנויות, מדע ושיקום לונדון. שמו זורח במקומות כמו פסלים בעיר ואזכורים היסטוריים.