צ'יינהטאון (1974) הוא סרטו של רומן פולנסקי. זהו מותחן פסיכולוגי שמשלב אלמנטים של סרט אפל, כלומר פילם נואר, סגנון של סרטי מתח עם אווירה אפלה ובלש ציני. התסריט, שנכתב על ידי רוברט טאון, קיבל את פרס האוסקר בשנת 1975. הסרט גם זכה בגלובוס הזהב לסרט הדרמה הטוב ביותר. הצילום בוצע על ידי ג'ון איי אלונזו.
בסרט מככבים ג'ק ניקולסון כג'ייק גיטיס, הבלש הפרטי; פיי דאנאוויי כאוולין מולריי; וג'ון יוסטון כנוח קרוס, הטייקון שעליו נשענת המזימה. פולנסקי מופיע גם הוא בקצרה בתפקיד של בריון. ב-1990 יצא המשך, "שני הג'ייקים", בבימוי ניקולסון, אך אינו נחשב לידידו של המקור.
ג'ייק גיטיס הוא בלש פרטי בלוס אנג'לס בשנות ה-30. בעבר הוא היה שוטר, אבל אירוע מסתורי אילץ אותו לפרוש. גיטיס מתמחה במעקב אחר בני זוג נוכלים. אישה שמזדהה כאוולין מולריי שוכרת אותו כדי לעקוב אחרי בעלה, מהנדס המים הוליס מולריי. בהמשך מתברר שאותה אישה הייתה מתחזה, ואז מופיעה האוולין האמיתית ודורשת שגיטיס יפסיק.
גיטיס ממשיך בחקירה. הוא נחשף לתוכנית מסחרית להפקת רווחים מקרקעות ומזוהה עם רכישת זכויות מים. מאחורי הכל עומד נוח קרוס. במקביל נפתח סיפור אישי קשה: התגלות של יחסי משפחה אסורים בתוך משפחת מולריי, שמובילים ללידתה של קתרין, הילדה שנצפתה לצד הוליס מולריי. גיטיס מתאהב באוולין האמיתית, אך מגלה שהמזימה כוללת גם רצח ושחיתות פוליטית.
הסיום מתרחש באזור שנקרא צ'יינהטאון. שם מתפתח עימות בין קרוס, גיטיס ואוולין. אוולין נהרגת, וגיטיס מבין שהוא שימש ככלי במשחקי הכוח של קרוס. קרוס בורח עם קתרין, והשורה המסכמת של הסרט מדגישה שיש כוחות גדולים מהגיבור: "שכח מזה, ג'ייק, זו צ'יינהטאון".
הסרט נכתב ובוים בשנות ה-70, תקופה שבה הבמאים חקרו נושאים פסיכולוגיים ושבירת כללים. יש ויכוח בין מבקרים אם צ'יינהטאון הוא הומאז' לסרט האפל מהדורות קודמות, או סרט אפל אמיתי משלו. המבקר רוג'ר איברט טען שהזמן המחיש את הדמיון בין הסרטים.
לצד הדמיון לפילם נואר, צ'יינהטאון סטה מהמוסכמות הקלאסיות. הוא צבעוני ומציג הרבה סצנות ביום, בעוד סרטים קלאסיים השתמשו בשחור־לבן ובצללים. הגיבור פה אינו מצליח לפתור את הכול, והעלילה כוללת נושאים אישיים ושחיתות פוליטית שלא היו שכיחים בסרטי הפילם נואר הישנים. סוף הטרגי, שבו הרע כמעט ולא נענש, משאיר תחושת תסכול ופסיכולוגיה טראגית.
ביקורתית אפשר לראות בסרט גם השפעות מהטרגדיה היוונית, במיוחד אדיפוס, שם כוונות טובות מובילות לגורל כואב. עוד קשר תרבותי הוא להשפעת פרשת ווטרגייט, הסרט נוצר בתקופה של חוסר אמון בשלטון, והנושא של שחיתות מרכזי בו. הופעתו של פולנסקי כמי שחורך את אפו של גיטיס משמשת כסמל לחתך האישי ולמשמעות הפסיכולוגית של הגילוי.
צ'יינהטאון הוא סרט משנת 1974 שביים רומן פולנסקי. זהו סרט מתח עם בלש פרטי בשם ג'ייק גיטיס. התסריט זכה בפרס האוסקר.
ג'ייק הוא בלש פרטי (איש שחוקר בעיות ובגידות). הוא עובד בלוס אנג'לס של שנות ה-30. אישה מזמנת אותו לבדוק את בעלה, מהנדס מים. גיטיס מגלה תוכנית שקשורה לקרקעות ולזכויות מים. מאחורי התוכנית עומד איש עשיר בשם נוח קרוס.
במהלך החקירה גיטיס מגלה סוד משפחתי קשה: בתוך המשפחה היו קשרים אסורים. נולדה ילדה קטנה בשם קתרין, שקשורה לסיפור. גיטיס מתאהב באוולין מולריי, אך בסוף אוולין נהרגת. קרוס בורח עם קתרין, וגיטיס מבין שהוא ניצל. השורה המפורסמת בסוף אומרת לג'ייק לשכוח את הכול: "שכח מזה, ג'ייק, זו צ'יינהטאון".
הסרט נחקר על ידי מבקרים בגלל הבמאי, האווירה והעלילה הכואבת. הוא דן בשחיתות, אנשים חזקים שניצלו אחרים. יש מי שמשווים אותו לטרגדיה יוונית, כי הגיבור מנסה לעשות טוב והגורל פוגע בו. הסרט נוצר בזמן של אירועים פוליטיים גדולים, וזה משפיע על הנושא שלו.
הסרט אינו לילדים קטנים. הוא מציג נושאים רציניים, כמו בוגדנות ושחיתות, בצורה רגישה ומורכבת.
תגובות גולשים