ברון קארל גוסטף אמיל מנרהיים נולד ב-4 ביוני 1867 בטירת לוהיסארי שבאסקיינן, אז חלק מהדוכסות הגדולה של פינלנד תחת האימפריה הרוסית. משפחתו היתה אצילה פינו-שוודית, והוא דיבר שוודית כשפת אם. בילדותו למד גם פינית, אך שלושים שנות שירות בצבא הרוסי השכיחו אותה במידה מסוימת. הוא ידע גם רוסית, צרפתית, גרמנית ואנגלית.
בגיל צעיר נשלח ללימודים צבאיים ועם סיום לימודיו סופח לחיל הפרשים של הצבא הרוסי. בתקופה זו שירת במשמר העלית ואף שימש בשורות שונות של חיל הפרשים. נישואיו לאנסטסיה ארפובה, בתו של גנרל רוסי, הסתיימו מאוחר יותר.
מנרהיים לחם במלחמת רוסיה, יפן (1904) והיה מוכר באומץ לב. לאחר מכן הוביל משלחות לחקר וצפייה בצפון סין בין 1906 ל-1908. במלחמת העולם הראשונה פיקד על כוחות פרשים בחזיתות שונות, וזכה בעיטורים בשל פעלו.
ב-1917, כשהממשל הרוסי קרס, הכריזה פינלנד על עצמאות. בינואר 1918 מונה מנרהיים לראש המטה הכללי של כוחות המשמר הלבן, מיליציה שהגנה על הממשלה במלחמת האזרחים בפינלנד. הוא הקים את מטהו בנקודה מרכזית וניהל את המבצעים בחודש מרץ 1918.
אף שהיה מתנגד להשפעת גרמניה, עזב את פינלנד לקצת זמן ב-1918. בסתיו חזר והעמיד את מעמד פינלנד בפני מדינות כמו בריטניה וארצות הברית. למרות התנגדותו לבולשביזם, סירב לשתף פעולה עם קציני רוסיה שתנאים שלהם לא הכירו בעצמאות פינלנד.
ב-1919 ניסה להתמודד על הנשיאות אך הפסיד. לאחר מכן המשיך לפעול למען ענייני הצבא והמדינה.
בעשורים שבין המלחמות עסק בעיקר בפעילות הומניטרית. הוא תמך בצלב האדום הפיני וייסד את קרן "ילדי מנרהיים". ב-1933 הוענק לו התואר הגבוה ביותר בצבא פינלנד, פילדמרשל (מרשל של פינלנד), התואר היחיד בהיסטוריה של פינלנד העצמאית.
מנרהיים קיווה לברית הגנה עם שוודיה, אך הניסיונות כשלו. הוא ידע שצבאו של פינלנד אינו מוכן למלחמה רחבת היקף, והמשיך למתוח ביקורת על הממשלה כשהוא סבר שהחימוש איטי.
ב-1939, כשנכשלו המשא ומתן עם ברית המועצות, מונה מנרהיים לרמטכ"ל, ראש ההגנה, מקביל לרמטכ"ל בצה"ל, של פינלנד. הוא פיקד בזמן מלחמת החורף (1939, 1940) ובמלחמת ההמשך (1941, 1944).
מנרהיים העדיף להימנע מסיכונים מיותרים ולשמור על חיי חייליו. הוא ביקר בחזית פעמים רבות, אך גם נשאר הרבה במטהו כדי לתאם פעולות. בשנים אלה שמר על קשרים פורמליים עם גרמניה הנאצית, אך התנגד להצעות לברית צבאית מחייבת ולשליחת כוחות פיניים להילחם עם הגרמנים נגד ברית המועצות.
ב-4 ביוני 1942, כשהגיע לגיל 75, הוענק לו התואר "המרשל של פינלנד". ביקור פתע של אדולף היטלר באותה תקופה יצר מבוכה ציבורית.
הערכת תפקודו כמפקד מעורבת: מצד אחד הוביל צבא קטן לניצחון יחסי ושמר על עצמאות פינלנד. מצד שני נטען שהוא ריכז סמכויות רבות מדי ושהעומס שפעם על עצמו פגע בתיאום המטה. הוא נטה לקבל החלטות רבות בעצמו ולדרוש דיווח ישיר רק אליו.
ב-4 באוגוסט 1944 התמנה לנשיא פינלנד. מינויו בא משום שהיה האיש שנח על אמון רחב, פנימי ובינלאומי. חודש אחר כך הסתיימה מלחמת ההמשך בתנאים קשים, אך פינלנד שמרה על עצמאותה ונאלצה לוותר על מספר שטחים ולשלם פיצויים כבדים.
פינלנד נלחמה אז גם נגד כוחות גרמניים בצפון כדי למלא את תנאי הסיום. במרץ 1946 התפטר מנרהיים מתפקיד הנשיא עקב בעיות בריאות. הוא עבר למונטרה בשווייץ, שם כתב את זכרונותיו. נפטר ב-27 בינואר 1951 בעיר לוזאן ונקבר בהלסינקי.
מנרהיים נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בתולדות פינלנד. על שמו קרויה שדרה ראשית בהלסינקי, וב-2004 נבחר על ידי צופי טלוויזיה כאישיות הפינית הגדולה ביותר בתולדות המדינה.
קארל גוסטף אמיל מנרהיים נולד ב-4 ביוני 1867. הוא היה ברון, כלומר אציל. משפחתו דיברה שוודית.
כשהיה צעיר למד במכללה צבאית. הרבה שנים שירת בצבא הרוסי. שם רכש ניסיון ברכיבה ובקרב.
הוא לחם במלחמות והתקדם לתפקידים חשובים. אחרי זמן חזר לפינלנד והשתתף במסעות לחקור אזורים בצפון סין.
בשנת 1918 הייתה בפינלנד מלחמת אזרחים. מנרהיים הוביל את כוחות הממשלה. לאחר המלחמה עזר לארגן את המדינה החדשה.
בעשרים השנים שלפני מלחמת העולם השנייה עסק גם בעזרה לילדים. הוא הקים קרן לילדים ותמך בצלב האדום.
בשנת 1939 מונה למפקד עליון של צבא פינלנד. רמטכ"ל זהו המנהל הצבאי הראשי.
הוא הנהיג את הצבא במלחמות מול ברית המועצות. בשנת 1942 קיבל את התואר "מרשל של פינלנד".
הוא שמר על עצמאות פינלנד ולא רצה שיפגעו חיי חייליו לשווא.
ב-1944 הפך לנשיא פינלנד. בתפקיד זה עזר לסיים את המלחמה ולחתום על שלום עם ברית המועצות. הוא התפטר ב-1946 בגלל בריאותו.
מנרהיים מת ב-27 בינואר 1951 בשווייץ. בהלסינקי קברו אותו בטקס גדול. רבים בפינלנד זוכרים אותו כאחד המנהיגים החשובים.
תגובות גולשים