מהדורה שנייה - 1964
קבוצת הידית הכחולה הוא ספר ילדים שחיברה חנה סמואל ואייר יוסף ולטר. הספר יצא בספריית הפועלים/אנקורים בשנת 1947.
יאיר ורותי חיים בשכונת הדר בחיפה. הימים הם לאחר מלחמת העולם השנייה. אל משפחתם הצטרפו סבא וסבתא, פליטי שואה (ניצולים מהשואה), ושימחו את הבית. הם שלחו ארגז עם רכוש, ותכננו לקנות בית בכפר בעזרת היהלומים שהוסתרו בידית של מכונת לחם (מכשיר לאפיית לחם בבית).
כשהארגז הגיע הסתבר שחסר חלק חשוב: מכונת הלחם נעלמה, ועם היא נעלמו גם תקוות הבית והגינה. ההורים מנסים להשכיח את המסתורין, אבל יאיר לא מוכן לוותר. הוא מספר לרותי והם מתחילים לגייס כסף כדי למצוא את המכונה.
רותי מוצאת עבודה להוריד כלב של השכנה לטיול. יאיר מוכר את אוסף הבולים שלו. השניים מחפשים בחנויות חפצים משומשים עד שהם שומעים שאישה לא צעירה וכנראה לא ענייה קנתה מכונת לחם כזאת.
יאיר מגייס את חבריו למסע חקירה. הם אוספים בקבוקים ריקים ומעבירים ידיים בעבודות קטנות, מקווים למצוא רמזים. שלושת הילדים העובדים אצל מחלק הקרח (מוסר קרח לשימוש ביתי) מצטרפים אליהם אחרי שרותי עוזרת לקטן מהם בכסף.
הקטן, משה, מוצא בסופו של דבר את המכונה. בעלת המכונה, אחרי שהכירה את משפחת יאיר ורותי ושמעה את סיפורם, משחררת את משה מעבודתו. היא גם דואגת שישלח ללמוד בבית הספר יחד עם רותי. כך מסתיים המסע בשילוב של חברות, עזרה הדדית וניצחון על הקשיים.
מהדורה שנייה - 1964
קבוצת הידית הכחולה נכתבה על ידי חנה סמואל ואייר יוסף ולטר. הספר יצא בשנת 1947.
יאיר ורותי גרים בחיפה. אליהם עברו סבא וסבתא שניצלו מהמלחמה (פליטי שואה). הם שלחו ארגז עם חפצים. בתוכו הייתה מכונת לחם, מכשיר שאופה לחם בבית. בידית המכונה הסתתרו תכשיטים חשובים לקנות בית.
כשהארגז הגיע, המכונה נעלמה. המשפחה הצטערה, אבל יאיר לא וויתר. הוא ורותי רצו למצוא את המכונה.
רותי התחילה לעבוד - לקחת לטיול את כלב השכנה. יאיר מכר את אוסף הבולים שלו. הם חיפשו בחנויות עד שמעבר אחד שאל אישה קנתה מכונה כזאת.
יאיר גייס חברים. הם אספו בקבוקים ועזרו לאנשים. שלושת הילדים שעבדו אצל מחלק הקרח (מוכר קרח) עזרו גם הם. רותי נתנה כסף לקטן בשם משה. משה מצא את המכונה.
האישה ששמעה את הסיפור שחררה את משה מהעבודה. היא דאגה שישלח לבית הספר יחד עם רותי. המסע נגמר בחברות ובעזרה הדדית.
תגובות גולשים