קבוצת הכלוריט

(OH)2•(Mg,Fe)3(OH)6

קבוצת הכלוריט היא קבוצה של מינרלים פילוסיליקטיים, כלומר סיליקטים שבמבנה שלהם לוחיות דקות.
הם גבישים מעורבים שבהם מחליפים זה את זה יונים של מגנזיום, ברזל, ניקל ומנגן. יש גם סוגים עם אבץ, ליתיום או סידן. ההרכבים הכימיים המשתנים גורמים לשונות בתכונות הפיזיות והאופטיות שלהם, ומאפשרים להם להתקיים בטווח רחב של טמפרטורות ולחצים. לכן כלוריט נפוץ בסלעים שעברו התמרה בטמפרטורה נמוכה עד בינונית, בסלעי יסוד מסוימים ובעורקים הידרותרמיים.

הנוסחה הכללית של הכלוריט מדגישה את המבנה הלוחיתי שלו: (Mg,Fe)3(Si,Al)4O10(OH)2•(Mg,Fe)3(OH)6.
הלוחות דקים מאוד, רוחבם בכמה אנגסטרומים (אנגסטרם הוא החלק המאה מיליון של ס"מ). כל לוח בנוי משלוש שכבות: t-o-t, טטרהדרון/אוקטהדרון/טטרהדרון. טטרהדרון (מבנה עם ארבע פאות) של סיליקה (SiO4) בונה את השכבות החיצוניות. השכבה האמצעית בנויה מאוקטהדרונים (מבנה עם שמונה פאות) שמרכזם פעמים רבות Mg או Fe, והם מוקפים בחמצן או בקבוצות OH (הידרוקסיל).

לפעמים אלומיניום מחליף חלק מהצורן (Si) בטטרהדרון. בגלל החלפה זו נוצר צורך לאזן מטען חשמלי. האיזון לא נעשה על ידי קטיונים חיצוניים, אלא על ידי שכבה מיוחדת דמוית ברוסיט, (Mg2+,Fe3+)(OH)6, שנקשרת ללוחות. לכן נהוג לתאר את המבנה כ־t-o-t-ברוסיט.

גבישי הכלוריט גמישים אך אינם אלסטיים.
סיווג ישן חילק אותם לאורתוכלוריטים ולפטוכלוריטים, אך כיום השמות האלה כמעט לא בשימוש. לעיתים מחשיבים את הכלוריט כחלק מקבוצת החרסית, אבל מאפייני הגבישים גורמים לסיווגו בדרך כלל כקבוצה נפרדת בתוך הפילוסיליקטים.

כלוריטים מופיעים כתוצר פירוק של מינרלים מאפיים כהי צבע כמו פירוקסן, אמפיבול וביוטיט. הם נפוצים בעורקי סלעים הידרותרמיים, שם מתלווים אליהם מינרלים כמו אפידוט, אדולריה ומינרלים סולפידיים. שם הם יכולים להיווצר כתוצאה מהתמרה של מינרלים עשירי ברזל ומגנזיום או מהוספת רכיבים דרך מטאסומטיזם (שינוי בהרכב הסלע על ידי תמיסה חמה).

בסלעים מותמרים מצביע נוכחות הכלוריט על התמרה בטמפרטורות ולחצים נמוכים עד בינוניים, ולעתים הוא מחליף פירוקסן בצפחות. בהתמרה של סלעים אולטרה-מאפיים נוצר לעיתים קלינוכלור יחד עם טלק.
ניסויים מראים שכלוריטים יכולים להיות יציבים בפרידוטיט (סלע במעטפת כדור הארץ) כאשר סלעים אלה נכנסים לאזורי הפחתה. כלוריטים גם נמצאים בחלקים מהמעטפת שממנו נוצרה המאגמה בבניית קשתות וולקניות.

בישראל אפשר למצוא כלוריטים בצפחות בנחל רודד, כמינרל משני בסלעים מגמתיים באזור אילת, ובאואוליטים של בצר הברזל ברכס מנרה.

אין לכלוריטים ערך כלכלי משמעותי. לעיתים הם מופיעים כתכלילים או כציפוי על גבישי מינרלים כמו קוורץ, טופז או קלציט. שכבה קטנה של כלוריט עלולה לצבוע גביש בצבע ירוק ולפגוע בערך שלו.

הקבוצה כוללת סוגים רבים. הסוגים הנפוצים ביותר הם קלינוכלור, פניניט ושמוזיט. שמות נוספים קיימים, אך ברוב הסלעים תתקלו בעיקר בסוגים אלה.

מקור השם "כלוריט" מהמילה היוונית "כלורוס", שפירושה "ירוק", הצבע השכיח של המינרלים בקבוצה.

(OH)2•(Mg,Fe)3(OH)6

כלוריט הוא קבוצה של מינרלים בצבע ירוק. "מינרל" זה חומר טבעי.
הם שייכים לפילוסיליקטיים (פירוש: סיליקטים בצורת לוחיות).
הלוחות דקים מאוד. הם עשויים מיסודות כמו מגנזיום וברזל.

כל לוח מורכב משלוש שכבות: טטרהדרון-אוקטהדרון-טטרהדרון.
טטרהדרון זהו מבנה עם ארבע פאות. אוקטהדרון הוא מבנה עם שמונה פאות.
יש להם גם "שכבה דמוית ברוסיט" שמחברת בין הלוחות.
גבישי הכלוריט גמישים אך לא חוזרים לצורתם באוטומט.

כלוריטים נמצאים בסלעים שעברו שינוי בעזרת חום או מים.
הם מופיעים בסלעים כהים ובערוגות של מינרלים חמים במעיינות חמים.
בישראל יש כלוריט בנחל רודד, באילת וברכס מנרה.

אין להם ערך כלכלי רב. הם עלולים לצבוע אבנים יקרות בירוק.
הסוגים הנפוצים הם קלינוכלור, פניניט ושמוזיט.

שם המילה "כלוריט" מגיע מיוונית ומשמעותו "ירוק".