קבוצת העבודה

קבוצת העבודה (בשם הסלובקי Pracovna Skupina) הייתה קבוצת מחתרת יהודית מסלובקיה בתקופת מלחמת העולם השנייה. מטרתה הייתה להציל יהודים ולהפיץ מידע על גורלם של אלו שנשלחו לפולין ולמחנות ההשמדה.

במרץ 1939 נכנסו הגרמנים לצ'כוסלובקיה. סלובקיה הפכה למדינת חסות גרמנית. שם נחקקו חוקים אנטי-יהודיים. לא נבנו גטאות רשמיים, אך יהודים גויסו לעבודת כפייה. באוגוסט 1940 הגיע לברטיסלאבה דיטר ויסליצני כנציג אדולף אייכמן. הוא ייצג את האס אס (ארגון צבאי של הנאצים, SS), ואחראי על משלוחים של יהודים לפולין.

ב-1941, 1942 החלו גירושים המוניים מסלובקיה. בפברואר 1942 נדרשו יהודים להירשם לקביעת "כושר עבודה" (הערכת יכולת לעבוד). עד אוקטובר 1942 גורשו כ-58,000 יהודים מסלובקיה, רובם לאזור לובלין בפולין ומשם לאושוויץ (מחנה השמדה).

קבוצת העבודה הוקמה כשקיבלה ידיעות על רצח המוני בפולין. מובילות מרכזיות היו גיזי פליישמן והרב מיכאל דב בר וייסמנדל. חברים בולטים נוספים כללו אוסקר נוימן ומעורבים נוספים מקהילת ברטיסלאבה. הקבוצה תיעדה את המתרחש וניסתה ליזום הצלות בדרכים שונות.

הקבוצה עסקה בעידוד בריחות ובהברחות של יהודים. היא ניסתה לקדם הקמת מחנות עבודה שנועדו להציל אנשים. כמו כן ניהלה משא ומתן ישיר עם אנשי הממשל הנאצי.

הרב וייסמנדל הציע לדיטר ויסליצני עסקת "דם תמורת סחורה": תשלום של 50,000 דולר תמורת הפסקת המשלוחים. ויסליצני קיבל תנאים שמנעו שלושה משלוחים קרובים. בתחילה העבירו סכום ראשוני, והמשלוחים הופסקו למשך כשבעה שבועות.

חוקרים שונים מצביעים על אי־בהירות בתוצאות: היו שהסכימו שהשוחד עזר. אחרים טוענים שההפסקה נגרמה בעיקר מלחצים פוליטיים סלובקיים ומהירידה בכמות הנגרשים, ושוויסליצני ניצל את ההזדמנות לדרוש כסף. לבסוף הושג חלק מהכסף בעזרת יהדות הונגריה, ובכך נוספה תקופה של שקט יחסי ליהודי סלובקיה.

חברי הקבוצה ניסו להרחיב את הרעיון למחוזות אחרים עם "תוכנית אירופה": הצעה לשלם סכום גדול לגרמנים בתמורה להפסקת הגירושים מכל אירופה. הגרמנים דרשו שני מיליון דולר, ותשלום ראשון של 200,000 דולר היה אמור לעצור את הגירושים לחודשיים. הכספים לא הועברו במלואם, והרעיון לא עצר את מכונת ההשמדה. חלק מהכספים עברו דרך נציגים בטורקיה, וגורלם המדויק נותר שנוי במחלוקת.

ב-11 באפריל 1944 ברחו רודולף ורבה ואלפרד וצלר מאושוויץ (מחנה השמדה). אחרי מסע של 11 יום הגיעו לברטיסלאבה ופגשו את קבוצת העבודה. הם כתבו תיאור מפורט של דרכי ההשמדה. הדו"ח שלהם, "דו"ח אושוויץ" או דו"ח ורבה-וצלר, תורגם ונשלח ליעדים שונים. הכותבים קראו להפצצת אושוויץ כדי לעכב את ההשמדה. בעלות הברית לא ביצעו הפצצה כזו, וההשמדה נמשכה. עד קיץ 1944 הושמדו באושוויץ כ-1.7 מיליון איש, ומתוכם רוב המוחלט היו יהודים.

קבוצת העבודה הייתה קבוצה יהודית שעזרה בסלובקיה בזמן המלחמה. הם רצו להציל יהודים ולספר מה קורה לאלו שנשלחו לפולין.

בשנת 1939 נכנסו הגרמנים למדינה. סלובקיה הפכה תחת שלטון גרמני. חוקים נגד יהודים נאכפו. הרבה יהודים נשלחו לעבודה ולאחר מכן למחנות רחוקים. בשנת 1942 גורשו כ-58,000 יהודים מסלובקיה לאושוויץ. אושוויץ הוא מחנה השמדה (מקום שבו הרגו מאפיית אנשים).

הקבוצה הוקמה כשנודע שרבים נרצחים בפולין. הנהיגו אותה גיזי פליישמן והרב מיכאל דב בר וייסמנדל. הם ניסו להציל כמה שיותר אנשים.

הקבוצה ניסתה לשחד קצין נאצי בשם דיטר ויסליצני. השוחד נקרא "דם תמורת סחורה". הרעיון היה לשלם כסף כדי לעצור את המשלוחים. משהו עצר את המשלוחים לכמה שבועות. חוקרים לא מסכימים אם זה היה בגלל הכסף או בגלל סיבות אחרות.

הקבוצה הציעה לשלם לגרמנים סכום גדול כדי לעצור את המשלוחים מכל אירופה. הכסף לא הגיע במלואו, וההצעה לא עצרה את ההשמדה.

ב-1944 ברחו רודולף ורבה ואלפרד וצלר מאושוויץ. הם הגיעו לסלובקיה אחרי מסע קשה. הם כתבו דו"ח על מה שראו. אנשי הקבוצה שלחו את הדו"ח הלאה וביקשו לעצור את המחנה. מי שהחליטו בצד של המלחמה לא הפציצו את אושוויץ. ההשמדה שם נמשכה והיו אבדות רבות.