קוכיה הודית

קוכיה הודית (Bassia indica), שנקראת גם Kochia indica Wight, היא שיח חד־שנתי גדול ממשפחת הסלקיים (משפחה של צמחים שכוללת בין היתר את הסלק). הוא נפוץ בעיקר בנגב. גבול התפשטותו הצפוני במישור החוף נמצא באזור צומת ראם (מעודכן ל-1977). במזרח מגיע עד בקעת ים המלח ובקעת הירדן, ובדרום עד הערבה ואילת. הוא צומח בשוליי שדות, לאורך גדרות וכבישים.

השיח בעל צורה כדורית, ונוטה להגיע לגובה 1, 2 מטרים. הוא גדל בשלהי האביב ובקיץ, תקופה שרוב העונה החד־שנתית כבר מתייבשת. העלים קצרים, לאורך כ־1, 1.5 ס״מ, והם איזמלניים (איזמלני = בצורת עלה שמזכיר חנית קטנה). הפריחה בחודשים יוני־יולי. הפרחים זעירים, צהובים ולא בולטים מרחוק.

כאשר הצמח מתייבש בסתיו, בסיסו היבש מתנתק מהקרקע. השיח הקל עובר גלגול ברוח ומשתמש בגלגול הזה כדי לפזר את הזרעים. לעתים רואים כדורי שיח יבשים תקועים בגדרות ובתעלות לצד הכבישים.


הקוכיה ההודית איננה צמח יליד בישראל. היא נפוצה בהודו, פקיסטן ואפגניסטן, ומוצאה שנוי במחלוקת. מיכאל זהרי טוען שמוצאה באוסטרליה, ושם הובאה בהמשך להודו כצמח מספוא ולכן כונתה "הודית". לפי הערכות מסוימות, הגיע הצמח לראשונה בתקופת מלחמת העולם הראשונה עם גייסות מהודו, וב־1921 תואר על ידי בוטנאי כ"בסיה יפואית". לאחר מכן נראה כאילו נעלם ואז הופיע שנית סביב 1948.

אבינעם דנין מציע מסלול שונה: הזרעים הגיעו מהודו לאוסטרליה ומשם למצרים התחתונה לצורך מרעה. שם התפשט הצמח במהירות. גבעוליו הרכים שימשו, לפי עדויות, לריפוד ארגזי תחמושת של יחידות בפעילות ב־1948, וממארזים אלה נפוצו הזרעים בנגב והחלו להתפשט בארץ.

קוכיה הודית היא שיח גדול. שיח חד־שנתי = צמח שגדל לעונה אחת בלבד. הוא נפוץ בעיקר בנגב.

הצמח עגול ויכול להגיע לגובה של מטר עד שניים. העלים קטנים, בערך 1, 1.5 ס״מ, בצורת חנית קטנה. הפרחים צהובים וזעירים. הם נראים רק מקרוב. הצמח גדל על שולי שדות, לאורך גדרות וכבישים.

כשהקוכיה מתייבשת בסתיו, היא ניתקת מהאדמה. רוח מגלגלת אותה, וכך הזרעים מתפזרים למרחקים. אפשר לראות כדורים יבשים של שיחים תקועים על גדרות.


הקוכיה לא ילידת הארץ. היא נפוצה בהודו ובמדינות שכנות. מומחים חולקים על מקורו המדויק. חלקם אומרים שהוא הגיע עם חיילים במלחמות. אחרים מסבירים שהזרעים הגיעו בארגזים ובציוד. כך פוזרו הזרעים וגדלו צמחים בארץ.