קולנוע

המילה "קולנוע" מורכבת מהמילים "קול" ו"נוע" (תנועה). לפני המצאת הפסקול קראו לעבודות אלו "ראינוע", סרטים ללא צליל.

קולנוע הוא אמנות של יצירת והקרנת סרטים. הוא משלב צילום ותנועה: שמריצים תמונות רבות זו אחרי זו, והמוח רואה תנועה. העיקרון הזה נקרא "התמדת המראה".
הקולנוע מאפשר ללכוד זמן ותנועה, ולא רק רגע בודד כמו צילום סטילס.

טכנולוגיות מוקדמות היו פנס הקסם והזואיטרופ, שיצרו אשליה של תנועה.
אדוארד מויברידג' צילם סדרת תמונות של סוס דוהר ויצר צפייה בתנועה.
בשנת 1895 האחים לומייר הקרינו קטעים קצרים בפני קהל, והקרינה הזו נחשבת לראשיתה של הקולנוע המוקדם.

עם הזמן קולנוענים פיתחו שיטות לספר סיפור בקולנוע. ז'ורז' מלייס שילב שוטים שונים ואפקטים בסרטיו.
אדווין פורטר פיתח עריכה צולבת ותנועת מצלמה ראשונית.

הוליווד התפתחה כשיוצרי קולנוע נדדו לחוף המערבי של ארה"ב. האזור סיפק מגוון נופי צילום.
ד. וו. גריפית השפיע רבות על שפת הקולנוע, עם טכניקות כמו קלוז-אפ ועריכה דרמטית.
צ'ארלי צ'פלין הוסיף אלמנטים של כוריאוגרפיה וקומדיה פיזית ושיחק תפקיד מרכזי בהתפתחות האמבטיה הקולנועית.

ניסוי קולישוב הראה שהמשמעות של שוט נבנית ביחס לשוטים אחרים. רעיון זה הוביל לתאוריית המונטאז' (עריכה) של סרגיי אייזנשטיין.
אייזנשטיין פיתח את התאוריה הזאת והפך לדמות מרכזית בקולנוע העולמי.

זרם זה בשנות ה-20 השתמש בצללים, תפאורות מוגזמות וסגנון משחק מיוחד.
סרטים כמו "הקבינט של ד"ר קליגרי" ו"מטרופוליס" השפיעו על סרטי אימה וסגנון "האפל" בהמשך.

בשנת 1927 יצא "זמר הג'אז", ונחשב לסרט המדבר הראשון שחלקו לווה בצליל.
המעבר לקולנוע המדבר שינה את התעשייה: כמה שחקנים אילמים לא הצליחו להמשיך, וחלק מהטכניקות השתנו.

בעשרות ה־30 וה־40 נוצר "תור הזהב" של הוליווד. הופקו ז'אנרים רבים: מערבונים, סרטים מוזיקליים, קומדיות וסרטי פוליסת-נואר.
הקוד הייז קבע כללים של צנזורה מוסדית לתכנים מיניים ואלימים אז.
אורסון ולס יצר את "האזרח קיין" (1941), שנחשב לפריצת דרך בשפה הקולנועית.

באירופה התפתחו תנועות חשובות: ריאליזם פואטי בצרפת, נאו-ריאליזם באיטליה והגל החדש הצרפתי.
תנועות אלו הדגישו מציאות חברתית, צילום מחוץ לאולפן ושימוש בשחקנים לא מקצועיים.

בשנות ה־50 וה־60 צמחה גם סצנת סרטי המדע הבדיוני וסרטי המפלצות, והשפעות מלחמתיות נשקפו בתכנים.
בשנות ה־70 קמו במאים חדשים והתחילו תקופות של קולנוע מודרני ושוברי קופות, כמו עבודות של סטנלי קובריק, ג'ורג' לוקאס וסטיבן ספילברג.

אנימציה קלאסית התחילה בקצרי מצוירים. וולט דיסני הוציא את "שלגייה ושבעת הגמדים" ב-1937.
בשנות ה־80 וה־90 החל מהפך טכנולוגי: אנימציה ממוחשבת (CGI) צמחה, ופיקסאר הוקמה ב-1986.
"פארק היורה" (1993) שילב דמויות ממוחשבות עם שחקנים, וזה סימן שינוי גדול באפקטים.
הטכנולוגיה המשיכה להתרחב עם יצירות כמו "צעצוע של סיפור" וכוחן של חברות אפקטים כמו ILM.

הפקת סרטים דורשת משאבים רבים. אולפנים מתכננים יציאות מסחריות לפי עונות החגים.
עם השנים הוליווד שלטה ברוב השוק העולמי. הטלוויזיה גרמה לירידה בביקוש לבתי הקולנוע.
מאוחר יותר האינטרנט וההורדות הלא-חוקיות פגעו ברווחים. שירותי סטרימינג צצו כתגובה.

תעשיית הקולנוע בישראל החלה להתפתח משנות ה־50. הוקמו אולפנים ותמיכות ממשלתיות לעידוד הפקה.
בעשורים שונים צמחו סוגות כמו סרטי בורקס וסרטי "הרגישות החדשה".
מאוחר יותר הגיע שיפור באיכות ובמימון, והקולנוע הישראלי זכה להכרה בפסטיבלים בינלאומיים.
נושאים מרכזיים בקולנוע הישראלי הם קונפליקטים חברתיים, היחסים בין דתיים לחילונים והצה"ל.

בעשורים האחרונים נראו פריצות דרך בז'אנרים חדשים, כמו קומדיות רומנטיות ומדע בדיוני קיצוני.

"קולנוע" חובר מהמילים "קול" ו"נוע". פעם קראו לסרטים ללא קול "ראינוע".

קולנוע הוא יצירת סרטים והצגתם על מסך. מציגים תמונות במהירות.
העין רואה את התמונות כאילו הן נעות. כך נוצרת אשליה של תנועה.

בסוף המאה ה-19 המציאו מכשירים שיצרו תנועה מתמונות סטטיות.
האחים לומייר הקרינו קטעים קצרים בשנת 1895. זו הייתה התחלה חשובה.
ז'ורז' מלייס העביר סיפורים בקולנוע עם אפקטים מיוחדים.

הוליווד היא מרכז גדול ליצירת סרטים בארה"ב.
שם היו אולפנים גדולים וסוגי סרטים רבים.

בשנת 1927 יצא "זמר הג'אז" עם קול. זה שינה את הקולנוע.

וולט דיסני יצר את "שלגייה" ב-1937. זה היה סרט מצויר ראשון באורך מלא.
פיקסאר התחילה לעשות אנימציה ממוחשבת בסוף המאה ה-20.
"פארק היורה" השתמש בדמויות ממוחשבות עם שחקנים ב-1993.

הפקת סרטים יקרה ודורשת הרבה אנשים וכסף.
היום אנשים רואים גם סרטים בטלוויזיה ובאינטרנט.
בישראל התחיל הקולנוע ברצינות משנות ה-50.
סיפרו כאן על נושאים חברתיים וצבאיים, ועם הזמן היו יותר ז'אנרים שונים.