הרפרטואר של לודוויג ואן בטהובן כולל את הקונצ'רטו לכינור ברה מז'ור, אופוס 61, שנכתב ב-1806. הבכורה התקיימה ב-23 בדצמבר 1806 בתיאטר אן דר וין שבווינה. היצירה נכתבה לטובת הכנר פראנץ קלמנט, שנחשב אז לאחד הכנרים הבולטים, והקונצרטו הראשון היה קונצרט התרמה בשבילו.
על פי עדויות, בטהובן סיים מאוחר מאוד את חלק הסולו, ולפיכך קלמנט נאלץ לקרוא מן התווים בקונצרט הבכורה. קלמנט אף הוסיף קטע סולו משלו בין הפרק הראשון לשני; הוא ניגן אותו על מיתר אחד כשהכינור מוחזק בצורה הפוכה. ההופעה לא זכתה להצלחה, והיצירה נדחקה מחוץ למופעים למשך עשרות שנים.
הקונצ'רטו הושב לחיים בשנות ה-40 של המאה ה-19, כשיוזף יואכים ניגן אותו ונחנה פליקס מנדלסון כנצח. מאז נחשב הקונצ'רטו לאחד מעמודי התווך ברפרטואר לכינור ומבוצע ומוקלט תכופות.
היצירה כוללת שלושה פרקים. הפרק הראשון נפתח במוטיב בולט של חמש נקישות שוות בטימפני, שמופיע ממש בשתי התיבות הראשונות ודרכו עוברת היצירה כולה. אחרי מבוא הטימפני מופיעות פסוקים רגועים בכלי נשיפה מעץ, ובתיבה העשירית שומעים מוטיב נוסף המורכב מארבעה צלילי רה דיאז׳ בסולם רה מז'ור, דיסוננס בולט. מוטיב זה חוזר בפרק, במיוחד בפיתוח ובקדנצה של פריץ קרייזלר.
כניסת הסולו בכינור נחשבת לאתגר קשה מאוד. הקושי נובע הן מאופן התזמור והן מקטעים טכניים כמו אוקטבות. הפרק אורכו סביב 25 דקות, ולכן הוא אחד הארוכים שכתב בטהובן.
הפרק השני, בסול מז'ור, הוא וריאציות על נושא שמוצג בתחילה בכלי המיתר בעמימות (מושתקות מעט). בכל וריאציה מתבלטת קבוצה שונה של כלים מול הכינור. בפרק זה אפשר למצוא אזכורים למוטיבים מן הפרק הראשון.
הסיום מחובר ישר (אטאקה) לרונדו הפינאלה במקצב של 6/8. המלודיה הראשית בנויה משני מוטיבים: הראשון מזכיר קרן ציד, והשני מזכיר ציוץ ציפורים. יש גם קטע חזק במינור שמוסיף פאתוס; בבסון נשמע הד של הנושא במינור אחרי שהכינור הציגו, והכינור מעטר את המלודיה בתווים קצרים. קטע זה מזכיר את וריאציית הבסון בפרק השני.
קדנצות ליצירה נכתבו בידי כמה כנרים ידועים. הקדנצות של פריץ קרייזלר הן הנפוצות ביותר בהופעות היום. קיימת גם גרסה לעיבוד לפסנתר בשם "אופוס 61a", שאינה ודאית אם נעשתה בידי בטהובן עצמו; בעיבוד זה הופיעו גם קדנצות שבטהובן כתב, ובן־זמנו ערך שינויים בהן. קדנצות אלה עובדו לכינור במאה ה-20 על ידי מקס רוסטאל ווולפגנג שניידרמן. בנוסף, יש עיבוד לקלרינט עם תזמורת.
בטהובן כתב קונצ'רטו לכינור ברה מז'ור ב-1806. הבכורה התקיימה ב-23 בדצמבר 1806 בוינה. הקונצרטו הוקדש לפראנץ קלמנט, כנר מפורסם.
בבכורה בטהובן סיים מאוחר את החלק של הכנר. קלמנט נאלץ לקרוא מן התווים וניגן גם קטע משלו על מיתר אחד כשהוא מחזיק את הכינור הפוך. ההופעה לא הצליחה, והיצירה נשכחה לזמן מה.
מאוחר יותר, בשנות ה-40 של המאה ה-19, יוזף יואכים ניגן אותה עם פליקס מנדלסון כנצח. מאז הקונצ'רטו נכנס לרפרטואר ונוגן הרבה.
היצירה כוללת שלושה פרקים. הפרק הראשון מתחיל בחמש נקישות שוות בטימפני (תוף גדול). הרעיון הזה חוזר לאורך היצירה. הכניסה של הסולו קשה מאוד לנגן.
הפרק השני הוא וריאציות על נושא. בכל וריאציה כלי אחר בולט מול הכנר. יש בו גם קטעים שמזכירים את הפרק הראשון.
הפינאלה הוא רונדו קליל במקצב של שישה שמיניות. המנגינה משלבת רעיון שמזכיר קרן ציד ורעיון שמזכיר ציוץ ציפורים. יש גם קטע חזק וקצת דרמטי שהופך שוב לשמח.
קדנצות ליצירה נכתבו בידי כמה כנרים. הקדנצות של פריץ קרייזלר הן המוכרות ביותר. יש גם עיבודים אחרים, למשל לפסנתר ולקלרינט.
תגובות גולשים