קונצ'רטו לתזמורת של ברטוק

הקונצ'רטו לתזמורת של ברטוק נכתב ב-1943 לפי הזמנת קרן קוסביצקי. הזמנת קוסביצקי הגיעה אחרי שעזב ברטוק את הונגריה והיגר לארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. הפרטיטורה נושאת את התאריכים "15 באוגוסט - 8 באוקטובר 1943".

היצירה בוצעה לראשונה ב-1 בדצמבר 1944 בקרנגי הול, ניו יורק. ביצעה אותה התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוח סרגיי קוסביצקי. הקונצ'רטו זכה להצלחה ומצא מקום קבוע ברפרטואר התזמורות.

ברטוק ערך תיקונים בפברואר 1945, בעיקר בסיום הפרק האחרון, ופורסמו שתי גרסאות לסיום. היום מבוצעות שתיהן.

מבוא איטי ומסתורי שמוביל לפרק אלגראו. מסגרת הפרק היא צורת סונאטה (מבנה מוזיקלי שמציג נושא, מפתח וחזרה).

=Giuoco delle coppie= (משחק הצמדים)
פרק שמבליט צמדי כלי נשיפה מעץ. בכל זוג יש מרווח (מרחק בין תווים) שונה. התוף הצד מקיש את הקצב בתחילת הפרק ובסופו. בחלק האמצעי יש קטע בסגנון כוראל (קו מלודי דמוי מזמור).

פרק איטי, טיפוסי למה שמכונה "מוזיקת לילה" של ברטוק, מוזיקה שקטה, עמומה ומלנכולית.

=Intermezzo interrotto= (אינטרמצו שמופרע)
מלודיה זורמת שמופסקת על ידי נושא נדוש, המטופל באירוניה. יש בו צחוק מוזיקלי וגליסנדו, החלקות בין תווים.

פרק מהיר (פרסטו) שבו נושא ראשי כמו פרפטואום (תנועה מתמדת) וסולמות עממיים. גם פרק זה בנוי בצורת סונאטה, ושיאו הוא פוגאטו, חזרה מחוכמת של נושא בין כלי הנשיפה ממתכת.

ברטוק השתמש בטכניקות כתיבה שונות בתוך היצירה. רבים מחשיבים את היצירה לאחת מהמבריקות בתרבות התזמורתית. הוא העדיף לקרוא לה "קונצ'רטו" משום שהכלים מטופלים בגישה סוליסטית, כלומר כלים רבים מקבלים תפקידים בולטים וטעונים וירטואוזיה.

בפרטיטורה המודפסת הפרק השני נקרא "Giuoco della coppie", אך בכתב היד של ברטוק מופיע כינוי אחר. בנוסף, בפרטיטורה המודפסת היה ציון מטרונום שגוי, וזה זוהה על ידי סר גאורג שולטי כשעבד על הקלטה.

בלה ברטוק כתב קונצ'רטו לתזמורת ב-1943. הוא כתב אותו אחרי שעזב את הונגריה. ההזמנה הגיעה מקרן קוסביצקי.

היצירה הושמעה לראשונה ב-1 בדצמבר 1944 בקרנגי הול בניו יורק. התזמורת היתה התזמורת של בוסטון וקוסביצקי ניצח עליה.

היצירה כוללת חמישה פרקים קצרים:

מבוא איטי ומסתורי. הוא פותח את היצירה ומוביל לפרק מהיר.

=Giuoco delle coppie= (משחק הצמדים)
כאן כלי נשיפה מעץ מנגנים בזוגות. התוף הצד משמור על הקצב. כל זוג מנגן מרווח שונה בין התווים.

פרק שקט ורגשי. זאת "מוזיקת לילה", מוזיקה שמרגישה שקטה.

מנגינה יפה שמופרעת פתאום. יש בה גם רגעים מצחיקים במוזיקה.

פרק מהיר ומלא תנועה. הוא מסתיים באנרגיה גבוהה.

ברטוק שינה קצת את הסיום אחרי כן, ויש שתי גרסאות שונות לסיום. היצירה משתמשת בהרבה רעיונות שגרמו לה להיחשב ליצירה מבריקה. ברטוק קרא לה "קונצ'רטו" כי כלים רבים מקבלים תפקיד חשוב, כמו סולנים, כלומר הם נשמעים בולטים.