קוקו שאנל

גבריאל בונר "קוקו" שאנל (1883, 1971) הייתה מעצבת אופנה צרפתייה. היא הובילה את בית האופנה "שאנל" משנת 1909 ועד מותה. היא נודעה גם בדעותיה האנטישמיות (שנאה כלפי יהודים) ובשיתוף הפעולה שלה עם הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה.

שאנל נולדה בעמק הלואר וגדלה במשפחה נוצרית. בגיל 12 מתה אמה, והיא נשלחה לבית יתומים של מנזר קתולי. שם למדה תפירה מהנזירות וספגה סגנון לבוש פשוט, שישפיע על עיצוביה.
בגיל 18 הופיעה כזמרת במועדונים וקיבלה את הכינוי "קוקו". בגיל 22 התקרבה לאנשים עשירים שסייעו לה לפתוח חנות כובעים בפריז ב-1910. ב-1913 פתחה חנויות נוספות והחלה לעצב בגדים.

שאנל זכתה לפופולריות בחברה הגבוהה בפריז. בשנת 1922 הוציאה את הבושם "שאנל מספר 5". הבושם בולט כי הוא מורכב מתערובת של ריחות רבים ולא מניחוח פרח יחיד. בימינו הוא נחשב לאחד הבשמים הנמכרים בעולם.
בשנות ה-20 היא חוללה שינוי בסגנון הלבוש: ויתרה על מחוכים, קיצרה חצאיות, והשתמשה בבד הג'רסי (בד גמיש) לבגדי נשים. ב-1925 הציגה את חליפת השלושה חלקים הנוחה, ואת השמלה השחורה הקטנה, שהפכו לפריטים מזוהים עמה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היא ניצלה את כיבוש צרפת והקשריה עם פקידים נאצים כדי לנסות להשיג שליטה בחברת הבישום "Parfums Chanel" שבבעלות משפחת ורטהיימר, משפחה יהודית. משפחת ורטהיימר העבירה זמנית את החברה לאיש בשם פליקס אמיו מרקע נוצרי, וכך שמרה עליה. שאנל ניהלה רומן עם קצין נאצי ואף הואשמה בשיתוף פעולה ובגיוס לאבווהר (שירות ביון נאצי).
לאחר המלחמה הותקפה שאנל בציבור הצרפתי על קשריה עם הנאצים, ועזבה לשווייץ ב-1944.

בשנת 1954 חזרה לפריז וניסתה להחזיר את המותג לפופולריות. היא זכתה לתשומת לב בארצות הברית אצל כוכבות הוליווד. בשנות ה-50 וה-60 חזרה למעמדה כמעצבת חשובה. היא עבדה עד יומה האחרון ומתה ב-1971.

לאחר מותה המשיך מפעל הבשמים בחסות משפחת ורטהיימר. ב-1983 מונה קרל לגרפלד למעצב הראשי של שאנל, ותפקד בתפקיד זה עד 2019.

שאנל הייתה אחת המעצבות הבולטות שפרקטיקותיה שינו את אופנת הנשים. היא הביאה עיצובים פשוטים, נוחים ופונקציונליים. פעולותיה סייעו לשחרור הלבוש הנשי מהמחוכים והבגדים הכבדים, אם כי היא עצמה לא דיברה על פמיניזם במפורש.

(אין פרטים נוספים בטקסט.)

קוקו שאנל חיה מ-1883 עד 1971. היא הייתה מעצבת אופנה צרפתייה.

כשהייתה ילדה מתה אמה. היא גדלה בבית יתומים של נזירות. הנזירות לימדו אותה לתפור. זה עיצב את הטעם שלה בבגדים.
כשהיתה צעירה היא הופיעה כזמרת וקיבלה את הכינוי "קוקו". בעזרת עזרה כלכלית פתחה חנות כובעים בפריז.

ב-1922 הוציאה שאנל את הבושם המפורסם "שאנל מספר 5". הבושם מורכב מהרבה ריחות ביחד.
היא עיצבה בגדים פשוטים ונוחים. היא הפסיקה להשתמש במחוכים. היא השתמשה בבד ג'רסי (בד גמיש) והמציאה את השמלה השחורה הקטנה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היא תמכה בנאצים. (נאצים = הקבוצה ששלטה בגרמניה ואז פגעה ביהודים.)
היא ניסתה להשיג שליטה בחברת הבשמים שהייתה שייכת למשפחה יהודית. המשפחה העבירה את החברה לאדם נוצרי כדי לשמור עליה. אחרי המלחמה היא עזבה לשווייץ וחזרה לפריז ב-1954.

שאנל שינתה את הדרך שאישה מתלבשת. היא הפכה בגדים לנוחים ופשוטים. הרבה פריטים של היום מקורם ברעיונות שלה.

(טקסט קצר על אישה שמקימים סגנון אופנה חדש.)