קטלן

'''קטלן''' (שם מדעי: Orcinus orca), הידוע גם כאורקה או "לווייתן רוצח", הוא יונק ימי ממשפחת הדולפיניים. הזכרים גדולים יותר מהנקבות: זכרים מגיעים בדרך כלל ל־8, 10 מ', נקבות ל־7, 8.5 מ'. משקל בוגר עשוי להגיע עד כ־10 טונות. צבעו שחור ולבן, עם כתם לבן מעל העין וסנפיר גב גדול. השיניים חזקות וחרוטיות, ומשמשות לאחיזת הטרף ולא ללעיסה.

השם "אורקה" ומונח "קטלן" שנובע מתרגומים היסטוריים משקפים תפיסות שונות של המין. הקטלן הוא המין היחיד בסוגו (Orcinus) והוא הגדול מבני משפחת הדולפיניים. קיימות מספר אוכלוסיות שונות גנטית, ובחופים של צפון אמריקה זוהו לפחות שלושה "סוגים" שאינם מזדווגים זה עם זה לאורך אלפי שנים.

גבו שחור, החזה לבן וסנפיר הגב בולט. אצל זכרים הסנפיר הגבי גבוה וארוך; אצל נקבות הוא קצר ועקום יותר. מהירות השחייה יכולה להגיע לכ־45 קמ"ש לזמנים קצרים. הוולדות נולדים באורך כ־2, 2.4 מ' ומשקל של כ־136, 200 ק"ג.

הקטלן חי בכל האוקיינוסים, מעדיף אזורים קרים ולעיתים שוחה תחת קרחונים. זכרים מגיעים לבגרות מינית סביב גיל 15 ונחיה בממוצע כ־30, 60 שנה; נקבות מגיעות לבגרות מוקדם יותר וחיות בממוצע עד כ־50 שנה ולעיתים עד 80, 90 שנה. ההיריון נמשך כ־12, 18 חודשים, והנקבה ממליטה ולד בודד כל 3, 10 שנים.

הקטלן טורף פסגתית, הוא אוכל דגים, דיונונים, כלבי ים, כרישים ולעיתים לווייתנים אחרים. חלק מהאוכלוסיות מתמחות בטרף מסוים, כמו סלמונים או כלבי ים. תזונה ממוצעת נמדדת בכ־227 ק"ג ליום אצל פרטים בוגרים.

הציד נעשה לעיתים בשיתוף חברי הלהקה. שיטות מוכרות כוללות השלכה באוויר של כלבי-ים, "קרוסלה" לציד דגי מליח (סביבתם מגודרת ונדחסים ביורה של זנבות), ו"ספי-הופינג" (העלאת הגוף אנכית כדי להציץ מעל פני המים). מול כרישים משתמשים בהיפוך על הגב כדי לשתקם.

רוב הקטלנים חיים בקבוצות חברתיות חזקות המבוססות על האם, משפחות מטריארכליות שנשארות יחד כל החיים. יחידות גדולות יותר נקראות להקות ושבטים. להקות מקומיות שומרות על "ניבים" קוליים משלהן.

התקשורת מבוססת צלילים, קריאות ושריקות. הקטלן משתמש בהד, שליחת צלילים וקבלת ההד חזרה, לצורכי איתור וניווט במים (אקו־לוקציה, כלומר איתור בעזרת קול). לכל קבוצה יש דפוסי קריאה נבדלים, והשפה נלמדת חברתית ולא נקבעת רק בגנים.

איומים עיקריים: זיהום סביבתי (כולל ריכוזים גבוהים של PCB ומעכבי אש), ירידה במזון ופעולות דיג. אסונות כמו דליפת הנפט של Exxon Valdez פגעו באוכלוסיות מקומיות. באזורים מסוימים הוגדרו להקות בסכנת הכחדה.

במאה ה־20 צדו קטלנים באופן מסיבי עד להפסקת הציד המסחרי ברוב המדינות ב־1981. הקטלנים נלכדו גם לשם הצגה בשבי; שחייה בשבי גרמה לבעיות בריאותיות, כולל התמוטטות הסנפיר הגבי אצל זכרים. יש תיעודים של תקיפות בבתי גידול שבויים ומקרים בים, אך התקיפות הטבעיות כלפי בני אדם נדירות.

אצל זכרים בשבי נצפתה תופעה של "התמוטטות" סנפיר גב, הוא מתכופף או שקוע. הסיבות המוצעות כוללות חוסר הלחץ של המים הרדודים והפניות החוזרות במכלים מלאכותיים.

הקטלן מופיע במיתולוגיות ובספרות. בסרטים פופולריים הוא הוצג גם כדמות חיובית (למשל "לשחרר את ווילי") וגם כמושא לביקורת על שבייה (לדוגמה הסרט התיעודי "בלאקפיש").

הקטלן נקרא גם אורקה. זהו יונק ימי גדול מבית הדולפיניים. צבעו שחור עם חלקים לבנים. זכרים גדולים יותר מהנקבות.

הקטלן יכול להיות ארוך מעל 7 מטרים. הוולד נולד כ־2 מטרים ושוקל כמה מאות קילוגרמים. יש לו שיניים חזקות להחזיק את הטרף.

הקטלן נמצא בכל האוקיינוסים. הוא אוכל דגים, כלבי-ים, ולעיתים גם לווייתנים אחרים. חלק מהלהקות צדות דגים מסוימים כל הזמן.

הקטלן שומע קול וחוזר עם ההד כדי לאתר דברים במים. זה נקרא אקו-לוקציה, איתור בקול. הוא גם עובד עם חברים בקבוצה כדי לצוד.

הקטלן חי בקבוצות משפחתיות. הקבוצה בונה קשרים ארוכים עם האימהות. הם מדברים זה עם זה בקולות שונים.

הקטלן נפגע מזיהום וממיעוט מזון. אנשים גם לוכדים אותו ופורקים אותו לשבי, וזה פוגע בו. ישנם סרטים שמראים הן את החיים בשבי והן ניסיונות לשחרר קטלנים.