קיימות

קיימות (Sustainability) היא היכולת לשמר או לשפר מצבם ונגישותם של משאבים ורכיבים חשובים לאורך זמן. משמעות צרה יותר מדברת על פעילות אנושית ששומרת על תפקוד המערכות האקולוגיות של כדור הארץ. מושג קרוב הוא פיתוח בר־קיימא, דרך פעולה שמטרתה להגיע לעולם בר־קיימא. הוועדה הבינלאומית בברונטלנד (1987) הגדירה פיתוח בר־קיימא כ"פיתוח העונה על צורכי ההווה מבלי לפגוע ביכולת הדורות הבאים לספק את צורכיהם".

דיון בקיימות בדרך כלל מסתמך על שלושה עמודי תווך: סביבתי, כלכלי וחברתי. הצגת הקיימות כאינטגרציה בין שלושת התחומים מובילה להדגשת תלותיות ושיתוף פעולה ביניהם.

המהפכה התעשייתית העלתה שימוש גדול בדלקים ובחומרים חדשים. אחרי מלחמת העולם השנייה גדל הייצור של חומרים סינתטיים ודשנים. לאורך הזמן זה הביא להצטברות גזי חממה ולזיהומים אחרים. מאז המאה העשרים צמחו תנועות סביבתיות, והאו"ם הקים תוכניות ופאנלים, בהם הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC). החל משנת 2000 ניסח האו"ם יעדים לפיתוח בר־קיימא; ב־2015 הסכימו 193 מדינות על 17 יעדים עולמיים.

יש מגוון שיטות למדידת קיימות: אינדיקטורים אקולוגיים, מדדים, דוחות וחשבונאות סביבתית. אף שיטה איננה מושלמת, מדדים אלו עוזרים להשוות מדינות, חברות ומדיניות.

Environmental Performance Index (EPI) מדרג כ־180 מדינות לפי 40 סמני ביצועים, כגון פליטות CO2, איכות אוויר ואיכות מי שתייה. בדירוג 2022 עמדו בראש דנמרק, בריטניה ופינלנד. ישראל דורגה במקום 57.

טביעת הרגל האקולוגית מודדת כמה משאבים ושטחים האדם צריך כדי לתמוך בסגנון חייו. היא משווה את הביקוש לכושר הנשיאה של כדור הארץ. כושר הנשיאה הוא היכולת של המערכות האקולוגיות להתחדש. ב־2022 טביעת הרגל האקולוגית הייתה גבוהה לפחות ב־75% מעל כושר הנשיאה.
טביעת הרגל נחלקת לסוגים: קרקע למרעה, יערות, שטחי מים, קרקע חקלאית, קרקע לבנייה וטביעת רגל פחמנית. טביעת הרגל הפחמנית מודדת פליטות מדלקים מאובנים והן מהוות כ־60% מהטביעת הרגל הכוללת.

I = PAT היא נוסחה שמנסה להעריך את ההשפעה האנושית (I מ־impact) על הסביבה לפי שלושה גורמים: P, אוכלוסייה, A, רמת הצריכה (affluence), ו־T, טכנולוגיה. כלומר, ההשפעה היא מכפלת הגדילה במספר האנשים, הצריכה שלהם ואופן השימוש בטכנולוגיה.

קיימים מדדי דירוג ל־ESG (Environment, Social, Governance) שמדרגים חברות לפי קריטריונים סביבתיים, חברתיים וממשל תאגידי. דירוגים אלה עוזרים למשקיעים לבחור, אך יש ביקורת על דיווח עצמי ועל שונות בין דירוגים. בישראל פועלת חברת דירוג מעלה, וב־2020 הושק "תל אביב 125 - אקלים נקי מדלקים פוסיליים", מדד שמסיר מניות פוסיליות.

ב־2019 דירג המשרד להגנת הסביבה בישראל מפעלים וחברות לפי סיכון סביבתי ישיר, ציות לדין ודיווח וולונטרי. המדד הצביע על מפעלים ומתקנים בסיכון גבוה.

גזי חממה (כמו CO2 ומתאן) בולעים חום שעולה מפני כדור הארץ, וכך גורמים להתחממות. לפני המהפכה התעשייתית גזים אלו היו קיימים, אך פעילות האדם הוסיפה כמויות גדולות. ה־IPCC קבע ב־2007 שיש לפחות 90% סיכוי שהאדם אחראי לחלק גדול מעלייה ב־CO2. כדי לייצב את האקלים נדרשת ירידה משמעותית בפליטות CO2 עד 2050.

זיהום בערים נגרם על־ידי תחמוצות חנקן, גופרית, חלקיקים כימיים וחומרי הדברה שיוצרים ערפיח וגשם חומצי. בישראל זיהום אוויר תורם לכ־2,000 מקרים של מוות בשנה, נתון גבוה יחסית.

התחממות ושינויים במחזור המים יוצרים לחצים על אספקת מים. נכון ל־2023, כ־2 מיליארד אנשים אין גישה למי־שתייה בטוחים, ולכ־3.6 מיליארד אין גישה לשירותי סניטציה. רק כ־2.5% ממי הכדור הם מתוקים, ורובם קפואים או זמינים בקושי. צריכת המים גדלה במאה ה־20; כ־70% מהמים משמשים בחקלאות, 22% בתעשייה ו־8% במשקי הבית.

הטמפרטורות בים עלו, וריכוז החמצן ירד. הזנות וחומרי דשן גרמו לפריחות אצות (איטרופיקציה), שמחלישות את החמצון. ירידה בחמצן משנה את הרכב היצורים בים ופוגעת בדגים חשובים.

סוף 2022: כ־8 מיליארד בני אדם. האוכלוסייה גדלה מאז 1950, אך קצב הגדילה מאז 2021 ירד. הערכות מצביעות על שיא של כ־10.4 מיליארד סביב 2080.

מגוון ביולוגי (בני־מינים השונים בטבע) חשוב לבריאות ולמזון. כיום קצב הכחדות גבוה, כשכשליש מהמינים המוכרים עלולים להיות בסכנת הכחדה. גורמי סיכון כוללים ניצול יתר של קרקע ודייג, זיהום ומינים פולשים.

יערות מכסים כחמישית־שליש משטחי היבשה ומספקים שירותים חשובים, כולל קליטת פחמן. בירוא יערות נובע בעיקר מפינוי לשטחים חקלאיים וכריתת עצים. בחמישים השנים האחרונות אבדו חלקים גדולים מיערות הגשם; ב־2019 איבדו יערות הגשם כ־30 מגרשי כדורגל של עצים בכל דקה.

פיתוח בר־קיימא מבוסס על שלושת העמודים: כלכלה, חברה וסביבה. האו"ם ניסח 17 יעדים להתמודדות עם עוני, אי־שוויון, משבר האקלים ושימור המגוון הביולוגי, כשיעדי שמירת הים והיבשה הם מרכזיים.

ניהול סביבתי משתמש בידע מדעי כדי לשמור על אוקיינוסים, מים מתוקים, קרקע ואוויר. אפשר להחיל ניהול סביבתי גם בגינות ביתיות ובפרויקטים מקומיים.

ניהול הצריכה האנושית והכלכלה אחראי להפחתת נזק סביבתי. כלכלה אקולוגית מנסה לשלב בין מדעי הטבע לכלכלה כדי ליצור מדיניות שמשמרת משאבים. כלכלה מעגלית שואפת למזער שימוש במשאבים דרך שימוש חוזר, תיקון ומיחזור.

הצריכה היא מקור הלחץ על המשאבים. יש לנתח מעגל חיים של מוצרים (ייצור, שימוש וסילוק) ולהעדיף מניעת פסולת, צמצום, שימוש חוזר ומיחזור בהתאם ל"מדרג הפסולת".

שינויים גדולים נדרשים גם ברמה החברתית: חוקים, תכנון עירוני, תחבורה, חינוך וצדק חברתי. הפרעות כמו מלחמה ושחיתות מסיטות משאבים ופוגעות ביכולת להתקדם לקיימות.

תיאוריות כמו אקולוגיה חברתית ואקולוגיה עמוקה מדגישות שהבעיות הסביבתיות קשורות במבנים חברתיים וכלכליים. גישות אלה קוראות לשינויים חברתיים כדי להתמודד עם המשבר הסביבתי.

מאמצים להפחתת פליטות כוללים מעבר לאנרגיה מתחדשת, יעילות בתחבורה וטכנולוגיות חסכוניות באנרגיה.

מערכת מזון בת־קיימא מספקת תזונה בריאה כיום ושומרת על מערכות שמייצרות מזון בעתיד. החקלאות התעשייתית צורכת משאבים רבים: אדמה, מי־השקיה, דשנים וחומרי הדברה. כ־38% משטחי האדמה בעולם ו־20% מהייצור הראשוני קשורים לייצור מזון.

חינוך לקיימות נמצא בבתי ספר ובאוניברסיטאות. העשורים והיוזמות של האו"ם קראו להטמעת חינוך סביבתי כדי לשנות הרגלים והתנהגויות.

ערים ושכונות מתוכננות לפי עקרונות קיימות יכולות להקטין פליטות ולחסוך משאבים. כפרים אקולוגיים ושכונות קומפקטיות הם דוגמאות.

ממשלות, ארגונים בין־לאומיים ועמותות מקדמים מדיניות ופעולות לקיימות. האו"ם מוביל במישור הבינלאומי דרך יעדי הפיתוח הבר־קיימא.

לישראל יש משאבי טבע כמו דגה וגז טבעי. קיימות פעילות סביבתית פעילה: ארגונים כמו "חיים וסביבה", "מגמה ירוקה" וקבוצות נוספות פועלות לקידום מדיניות ושינויי התנהגות. בשנים האחרונות גדלה הפעילות בתחום אופנה בת־קיימא ושימוש חוזר בבגדים.

קיימות היא דרך לחיות כך שנשמור על הטבע והמשאבים. זה אומר להסתדר היום בלי לפגוע ביכולתם של הילדים בעתיד.

במאה ה־18 וה־19 התחילו להשתמש הרבה בפחם ובדלקים אחרים. אחרי זמן רב ראו שהשימוש הזה פוגע בסביבה. מאז הקימו ארגונים שמנסים לשמור על הטבע.

קיימות מתמקדת בשלושה דברים חשובים: הסביבה (הטבע), החברה (אנשים) והכלכלה (כסף ועבודה). כל שלושת הדברים תלויים זה בזה.

יש מדדים שבודקים עד כמה מדינה מקיימת. אחד מהם הוא EPI. הוא בודק דברים כמו איכות אוויר ומים.

טביעת רגל אקולוגית מראה כמה משאבים אדם צריך לחיות. אם משתמשים ביותר מדי משאבים, זה לא בר־קיימא.

משבר האקלים: גזים משנים את האקלים והופכים את העולם לחם יותר. זיהום אוויר פוגע בבריאות של אנשים. משבר מים: אין לכולם מים נקיים לשתות.

הרבה מינים בסכנה בגלל השמדת יערות וזיהום. יערות חשובים כי הם מסייעים לנקות את האוויר ומגינים על בעלי־חיים.

למנוע פסולת, למחזר, לחסוך מים ולבחור מאכלים יותר צמחיים. תכנון ערים ותנועות חברתיות יכולים גם לעזור.

יש ארגונים שעובדים לשמור על הטבע בישראל. יש גם יוזמות לשימוש חוזר בבגדים ולחיסכון במשאבים.